עמוד הבית >> חוקים ומאמרים >> תוקפם של חוזים בכינוס נכסים




שם
טלפון
דוא"ל
מהות פנייה
 




 

 

 

 

 

תוקפם של חוזים בכינוס נכסים

גל קריכלי, עו"ד

 

מבוא

 אם לתאר את פעולתו של כונס הנכסים בלשון ציורית, המדובר בפלוגה שיצאה למשימה, ובמסגרתה הגיעה לשדה מוקשים, ועליה לעבור לצידו השני, תוך וידוא שהפעולות שנעשות לאיתור המוקשים וניטרולם, הינן הכי פחות מזיקות לחיילים וגורמים נזק מינימלי לפלוגה,  מתוך הכוונה, לעבור את שדה המוקשים ולהמשיך בביצוע המשימות העיקריות, האחרות. תוך כדי המעבר את שדה המוקשים, על הפלוגה לוותר על חלק מהציוד שאיתו התחילו את המשימה, מתוך הרצון לעבור את שדה המוקשים בשלום ובמינימום פגיעות בנפש – מבחינת הפלוגה.

אם נערוך הקבלה מתאימה לכינוס הנכסים, הרי שכינוס נכסים הינו מצב בו החברה נקלעה לקושי בהפעלתה, מכשול המהווה איום על עתידה. כונס הנכסים ממונה, לרוב, על מנת לפתור את בעיותיה הזמניות של החברה, ככל שהמדובר בניהול החברה ובחובותיה לנושים. 

כאשר כונס הנכסים פועל בשם הנושים ובמסגרת פועלו "נתקל" או "נבלם" בנכס המהווה מועקה במובן של הפסדים לחברה או מעכב את פירעון החובות של הנושים ואת הליך כינוס הנכסים באופן כללי, רואים באותו נכס כ"נכס מכביד".

נכס מכביד, בעצם, גורם לעיכוב ביצוע הכינוס, כמו גם במקרים מסויימים, לנזקים לקופת הכינוס ולנושי החברה ואז מבקש הכונס התייחסות שונה לנכס זה מנכסים אחרים שיש לחברה, ולאחר קבלת אישור מתאים מבית המשפט, יכול כונס הנכסים לוותר על ניהולו של אותו הנכס ו/או ההתעסקות בו.

מאמר זה דן ביחסי הכוחות שבין הגופים השונים המעורבים במלאכת כינוס הנכסים בכלל ובסוגיית תוקפם של חוזים בפרט  -  חוזים ללא רווח, חוזים אשר מבקשים להשתחרר מהם, כי אין כונס הנכסים יכול לבצע אותם ועוד. בדרך כלל, רשימת המעורבים הינה כונס הנכסים, הנושים, בית המשפט, הצד השלישי והגוף שבכינוס[1].

במסגרת  המאמר אעסוק, בין היתר, בשאלות, שלהלן:-

·         מתי אפשר וניתן לוותר על חוזה בכינוס נכסים.

·         מהן המטרות אותן משרת אותו הוויתור.

  • מהן הזכויות והחובות של כל אחד מהמעורבים בוויתור על הנכס, כתוצאה מוויתור זה.

כפי שניתן להבין, ישנם מספר שחקנים ראשיים במסגרת הדיון בויתור על נכס מכביד. התוויית דרך הפעולה הרלוונטית למקרה מסוים, תיבחן לאור המצב בכל אחד מהשחקנים הללו, כאשר ההכרעה הסופית בעניין זה היא, כמובן, בידי בית המשפט, אשר צריך לתת תוקף/אישור לוויתור על הנכס.

כפי שאדגים ואפרט במהלך הדיון בשאלות שמתעוררות, ישנו מרכיב מאוד חשוב, אשר גורם לעיתים לבלבול ולאי הבנה וזוהי מערכת החובות והזכויות של כונס הנכסים מול הגוף שבפירוק. ישנו הבדל מהותי בין הכונס לבין הגוף שבפירוק ובו נעסוק די בהרחבה במסגרת זו.

לדעתי, ככל שנרבה להבדיל בין 2 גופים הללו, כך תתבהר התמונה באשר לתפקידו של כל אחד מהגופים במסגרת כינוס הנכסים ולתרומתו במסגרת כינוס הנכסים.

1.      משמעות הכינוס והשפעתו

כל תכליתו של כונס הנכסים הוא לשרת את נושיו, המבקשים לפרוע חובות אשר חייב להם הגוף שבכינוס. כונס הנכסים פועל תוך שמירת האינטרסים של הנושים, בהוראת בית המשפט וכזרועו הארוכה, אולם, בד בבד, על מנת לשמור על הגוף שבכינוס, עליו לשקול צעדיו בכל הנוגע למוניטין של הגוף שבכינוס, שאם לא כן, אם וכאשר יפרע את חובות הנושים והגוף שבכינוס ימשיך לתפקד, הנזק שיגרם לו על ידי כינוס הנכסים צריך להיות מינימלי, בניגוד לפירוק, בו אין משמעות לנזקי המוניטין של החברה וטווח הפעולה של המפרק הינו נרחב ביחס לכונס הנכסים.

מינוי כונס נכסים, הינו סעד להשגת תרופה המגיעה למתדיין. זהו כלי עזר בלבד. משום כך, הוסבר, כי בין אם נתמנה כונס נכסים לפני מתן פסק הדין ובין אם נתמנה לאחריו, מינויו הוא תמיד סעד ביניים להשגת התרופה.

דיני היושר לא יצרו כאן זכות מהותית, אלא רק דרך דיונית להשגת שתי מטרות : האחת – שמירת הרכוש בכדי שישמש מקור לכיסוי חוב או לקיומה של התחייבות, והשנייה – הוצאה לפועל מן היושר.[2]

יש הרואים במינוי כונס נכסים ומנהל, דרך אפשרית לשיקומה של חברה. כונס ומנהל, כאמור, יכול לתפוס את רכוש החברה (שהתגבש לשיעבוד קבוע), ולהמשיך ולנהל את העסקים ולמכור חלקים מהחברה לצורך סילוק החוב לבעלי איגרות החוב. רק באין דרך אחרת, ניתן גם למכור את החברה[3]. עם זאת, בשנים האחרונות, ללא ביסוס מסודר, הפך הניהול לאמצעי נוסף לשיקומה של חברה שנכנסה לקשיים. נראה, שהסיבה הבסיסית לכך היא, שבהבדל מהסעד של פירוק, כינוס נכסים אינו מביא בהכרח לחיסולה של החברה[4].

לדעתי, השימוש בכלי הכינוס לצורך ניהולה של החברה, צריך להיעשות תוך שימת לב לסיכויי השיקום של החברה. כאשר, אם מטרת הניהול הינה על מנת למוכרה במחיר מירבי, הרי שיש מקום "לחתוך בבשר החברה" ללא שימת דגש על המוניטין. עם זאת, אם יש סיכוי להבראת החברה, יש לנקוט במשנה זהירות בניהולה של החברה. 

  2. כינוס נכסים וסמכויותיו של כונס הנכסים

בית המשפט העליון קבע את שבין כינוס לפירוק: "בעוד מטרתו של הפירוק הוא חיסולה של החברה, הרי הכינוס הוא תהליך בחברה חיה ופעילה"[5]. וגם כאן, מאחר ש"אין המדובר בהליך של מימוש וחלוקה כללית של רכוש החברה", הוסקה המסקנה כי "בשונה מהליך הפירוק, כינוס הנכסים אינו מהווה בהכרח שלב בדרך לחיסולה של החברה, אלא הליך היכול גם להחזיר את החברה לפעילות תקינה"[6].

עוד יצוין באותו עניין, כי מינוי כונס נכסים הינו תרופה שביושר. כתרופה שביושר לבית המשפט או לשופט שיקול דעת מלא באשר לנתינתה או אי נתינתה. שיקול דעת זה צריך להיות מופעל בזהירות ובהתחשב בכל הנסיבות הרלוונטיות, אך לא ניתן לקבוע מהן הנסיבות שבהן בית המשפט לא ישתמש בשיקול דעתו.

בעניין טחורש[7] קבע השופט דונקלבלום, כי כאשר הורחבה הסמכות למינוי כונסי נכסים, עדיין נשאר המינוי על פי עקרונות היושר, וכי בפרקטיקה האנגלית נהגו בתי המשפט למנות כונסי נכסים במקרים הבאים:

א.                  כדי לשמור על הרכוש נשוא המחלוקת בזמן שתלוי ועומד סכסוך בבית המשפט.

ב.                  כדי לשמור על רכוש הנתון בסכנת השמדה על ידי אנשים אשר להם נמסר הרכוש על ידי החוק או על ידי אנשים אשר יש להם זכות ישירה, אך חלקית ברכוש.

ג.                   לשם ביצוע פסק דין במקרים שדיני ההוצאה לפועל הרגילים אינם מועילים.

כיום, כאמור, הפרקטיקה הרחיבה את הרשימה דלעיל, וכיום, ממונה כונס הנכסים במקרים בהם גוף חב  לנושים שונים וכונס הנכסים ממונה כדי לפרוע חובות אלו.

בעניין בשמת נ' עיריית אילת[8] סקר השופט עציוני את ההלכה וציין כי כבר בAnnual Practice  משנת 1962 הוסבר המונח "צודק ונוח" (just and convenient ) כך:

"הוא בא להרחיב במידה רבה את הסמכויות למינוי מקבל נכסים (כונס הנכסים) שהיו קודם לבתי המשפט של הצ'אנסרי". (ההוספות שלי – ג.ק.)

בפסק דין זה הגיע השופט עציוני למסקנה, כי אין המינוי מוגבל לאותם המקרים שצוינו לעיל, אך נקבע כי הכינוס צריך להיות לגבי רכוש ספציפי, ולא יכול להיעשות כינוס נכסים על כל רכושו של החייב ואין סמכותו של הכונס משתרעת על חיפוש נכסים. בסופו של דבר, הוזכר באותו פסק דין דווקא כלל שנקבע בפסק דין מתקופת המנדט[9]:

"מטרת מינוי מקבל הנכסים היא הבטחת רכוש לזכותם של הזכאים לו. מקבל הנכסים ימונה בדרך כלל:

1.         כדי לאפשר לאנשים המחזיקים זכויות ברכוש ליהנות מזכויות אלה.

2.         לשמור רכוש מסכנה המאיימת עליו. צו יכול להינתן גם כאשר המינוי הכרחי כדי לאפשר למבקש להשיג זכויותיו."

ההליך של כינוס נכסים הוא גמיש ויעיל, ומאפשר מעבר מהיר משיקום לחיסול החברה או למכירה של החברה כעסק חי. בדרך כלל, לא ניתן יהיה לדעת כבר בתחילת הדרך אם יש מקום לניסיון להבראת החברה. לפיכך, רצוייה הגמישות בהפעלתה, המאפשרת גם תפניות במטרת הניהול מבלי לטלטל את החברה בין פונקציונרים שונים.

ניתן לפצל את כינוס הנכסים, בעצם, לשני שלבים, כדלקמן:-

1.      ניהול ראשוני של החברה להצלת נכסיה ואיסופם.

2.      בדיקת הפוטנציאל למכירת החברה וניסיון להפעלתה כעסק חי.

גם בעלי השעבודים השוטפים, אשר עליהם נמנית לרוב המע' הבנקאית, תעדיף, ככל הנראה, את הנסיון לשקם את החברה על ידי הכינוס ולאחר מכן את מכירתה כעסק חי.[10]

כונס נכסים שמונה על נכסים ששעבדה חברה לטובת נושה מובטח, אינו בא במקום החברה, וממילא אין להטיל על קופתו את התחייבויות החברה כפועל יוצא ומובן מאליו ממינויו. יש לבדוק בכל מקרה אם נוצרה יריבות חוזית או אחרת בין כונס הנכסים לבין בעל החוב הטוען לזכויות מכח חוזה קיים בינו לבין החברה[11].

בפרשת ריבק[12] נאמר על ידי ממלא מקום הנשיא, כתוארו דאז, י' זוסמן:

"הכלל שאין בית המשפט מצווה על פירוק, מקום שהחברה משמיעה בתום לב של ממש העשוי להצדיק כפירתה בחוב, אינו כתוב בספר החוקים, ומכאן שבית המשפט רשאי לנהוג גמישות ואין זה מן ההכרח לנהוג על פיו כאשר אין טעמו עימו."

כלומר, על פי דברי השופט זוסמן, צו הפירוק עלול להסב לחברה נזק שאין לו תקנה, לפיו אם קיימת בין הצדדים מחלוקת כנה לגבי החבות או שיעורה. על כן, מקום בו ניתן לשקם את החברה לאחר תשלום חובותיה, יש לבחור בסעד או אמצעי הכינוס, וזאת רק כדי שלא תיפגע החברה והמוניטין שלה. כיוצא בזה, אין זה מן הדין לפרק חברה כאשר נחה דעתו של בית המשפט שהחברה מסוגלת לשלם, ותשלם את החוב, ובלבד ששיעורו ייקבע.

למעשה, למרות "העיוות" הפורמאלי שנעשה באבחנה שבין כונס למפרק, ייתכן שאין הוא גדול כל כך, אם מתבוננים במהותם של שני בעלי התפקיד ואופי תפקידם[13].       

3.      נכס מכביד מהו?

"נכס מכביד" מוגדר[14] , כדלקמן:-

"(1) מקרקעין העמוסים תנאים מכבידים ;

(2) מניות של חברות, שלא נפרעו במלואן ;

(3) חוזים ללא רווח ;

(4) כל נכס אחר שלא ניתן למכרו, בכלל או על נקלה, מפני שהוא מחייב את המחזיק בו לבצע פעולה מכבידה או לשלם סכום כסף."

כלומר, המחוקק קבע רשימה סגורה של נכסים אשר פוטנציאלית יכולים להכביד על החברה הנמצאת בקשיים כלכליים, ולגרום להוצאת כספים מיותרת.

אולם, חשוב לציין, כי ויתור על נכס מכביד אינו אוטומטי, אלא מותנה במספר תנאים (המקטינים את מידת הפגיעה בנושה), כפי שהם מובאים בסעיף 361 לפקודה:

"(א) היה בין נכסי חברה שבפירוק נכס מכביד, רשאי המפרק, באישור בית המשפט, לוותר עליו.

(ב) מיום הוויתור יחדלו כל הזכויות והחבויות של החברה בנכס שוויתרו עליו, ואולם לא יהיה בוויתור כדי לפגוע בזכויותיו וחבויותיו של אדם אחר אלא במידה הנחוצה לשחרר מחבות את החברה ואת נכסיה.

(ג) בית המשפט בבואו ליתן רשות לוויתור רשאי לדרוש שיינתנו הודעות לאנשים מעוניינים, להתנות את מתן הרשות וליתן כל צו אחר, הכל כפי שייראה לו צודק. "

השאלה הנשאלת הינה מהו תוקפו של סעיף זה בכינוס, שהרי הינו מתייחס לוויתור על נכס מכביד בפירוק ולא בכינוס נכסים. בעניין זה נקבע בפרשת ישראלוב[15], על ידי השופט א. וינוגרד, כך:

"... לפי סעיף 361 רשאי המפרק, באישור בית המשפט, לוותר על נכס מכביד, כהגדרתו בסעיף 360.

יש יסוד לכאורה לטענתה של עו"ד הרמתי, כי הסמכות לויתור על נכס מכביד נתונה גם לכונס. אמנם אין הוראה מפורשת על כך בפקודה, אך מן הפסיקה של ביהמ"ש העליון ניתן ללמוד שנטייתו היא לקבוע, כי סמכות זו נתונה גם לכונס נכסים עפ"י אגרת חוב במקרה המתאים."

בעניין זה, היה הכונס גם המפרק, על כן לא נדרשה הכרעה בסוגיה זו. עם זאת, מוסיף השופט וינוגרד, בפסק הדין, כי הקביעה לעניין סמכותו של כונס הנכסים לבקש וויתור על נכס נגזרה מאמרת אגב של השופט חיים כהן בפרשת איילון[16], אולם יש להניח כי הסמכות אכן נתונה לכונס הנכסים והיא שאובה מכוח סעיפים 360 עד 365 לפקודה.

הויתור, כאמור לעיל, נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. בדרך כלל, ישתמש בית המשפט בסמכותו לפי סעיף 361(ג) לפקודה, וידרוש להביא בפניו את האנשים אשר הויתור ישפיע עליהם. כגון: צד לחוזה מכביד, או מנכ"ל חברה שחלק ממניותיה נקנו על ידי החברה שעליה ממונה בעל התפקיד, אך עדיין לא נפרעו על ידה, ועוד. כל אלו, ישמיעו דבריהם וישטחו טענותיהם בפני בית המשפט בבואו להחליט בסוגיה.

באם בית המשפט יחליט לאשר את הויתור על הנכס המכביד האמור, יוכל הוא להתנות את הצו בתנאים אשר ייראו לו צודקים, זאת על מנת להקטין את הפגיעה בצד הנפגע, ככל האפשר.

כך, לדוגמא, התנה בית המשפט בפרשת שגיב[17] הנ"ל את הוויתור על הנכס המכביד בכך שהמפרקים ישיבו למערערים שם את כל מה שהמערערים שילמו לחברה, כאשר סכום ההשבה צמוד למדד יוקר המחייה.

כאשר בין נכסי החברה שבפירוק קיים נכס מכביד, כהגדרתו בסעיף 360 לפק' החברות נ"ח, רשאי המפרק (קבוע) באישור מראש מבית המשפט, לוותר על נכס מכביד כאמור[18].

גם נאמן לפי פק' פשיטת הרגל נ"ח רשאי, באישור מראש של בית המשפט, לוותר על נכס מכביד, כהגדרתו בסעיף 115(א) לפק' פשיטת הרגל[19].

חשוב להדגיש, כי סמכות הוויתור אינה מאפשרת למפרק או לכונס להוסיף לחברה נכס שלא היה בבעלותה, או להגדיל את זכויותיה בנכס קיים. במילים אחרות, המפרק או הכונס רשאי לוותר על נכסי החברה, אך לא על נכסי הזולת. לכן, למשל, אין המפרק רשאי לוותר על זיקת הנאה (כגון זכות מעבר) השייכת לפלוני, אפילו אם זכות זו מתייחסת לנכס מקרקעין המצוי בבעלות החברה. זיקת ההנאה איננה נכס של החברה, אלא של פלוני. הנכס של החברה הוא זכות הבעלות במקרקעין (זכות ממנה נחצבה לטובת פלוני זיקת ההנאה), ורק עליה בכללותה רשאי המפרק לוותר. עקרון זה נראה ברור על פניו. הוא נובע מתפיסותינו הבסיסיות בנוגע למהותו של הקניין הפרטי, ולהגנה המשפטית המוענקת לו.

חוזי עבודה, שחתמה החברה עם גורמים כלשהם, רשאי הכונס לבטלם, בדרך כלל, באישור בית המשפט, באופן אוטומטי, גם אם החברה ממשיכה בעסקים. ככל הנראה, יותר הביטול בשל האופי האישי של החוזים ומאחר שהכונס אינו חליפה של החברה ואינו שלוחה[20]. עם זאת, הכונס יכול לחזור ולהעסיק עובדים בכושרו ככונס.

 

4.      מתי יבקש הכונס לוותר על חוזה

4.1.               שיקולי בית המשפט

בקשר להוראות בית המשפט לכונס נכסים לפי דיני החברות "להתעלם" מחוזה, יובאו, אפוא, בין היתר, בחשבון, השיקולים הבאים:

א.                  מדובר בכינוס נכסים לפי דיני החברות, על פיהן נתמנה הכונס לאכיפת שעבוד צף על נכסיה ועסקיה של חברה, רק במקרה כזה יש מקום לשקול את מידת "ההכבדה" שיש בחוזה על החברה.

ב.                  ביצוע החוזה גורם או יגרום נזק לבעלי אגרות החוב המהווים נושים מובטחים של החברה.

ג.                   גם כאשר מדובר בבקשת כונס נכסים לפי דיני החברות כאמור לעיל, לא בנקל יורה בית המשפט להתעלם מחוזה. בית המשפט יבקש מכונס הנכסים לתת טעמים והסברים לויתור על הנכס.

ד.                   אין מדובר בכונס נכסים לפי תקנות סד"א או בכונס נכסים לאכיפת חוזה אשר מבקש להשתחרר מחוזה שהחברה חתמה לפני מינויו. בפרשת ג'רבי נאמר על ידי כב' השופט (דאז) ח' כהן[21]:

" לא שמעתי עוד שניתן לבטל חוזים כאלה על ידי הוראות לכונסי נכסים במסגרת תקנה 264. טעמה של הלכה זו הוא בכך שכאשר מדובר בחברה שלא ננקטו נגדה הליכים בגין חוסר סולבנטיות, אין בית המשפט נוטה לשחרר את אחד הצדדים מהתחייבויותיו החוזיות, דבר שהוא לכל הדעות צעד מרחיק לכת."

4.2.               שיקולי כונס הנכסים

שני טעמים עשויים להניע כונס לוותר על חוזה ולהביא, עקב כך, לשחרור החברה מהתחייבויותיה החוזיות, וכנגזר מכך, להפסד התמורות שהייתה אמורה לקבל על פי החוזה, כדלקמן:-

         א.         עלות המשך ביצועו של החוזה גדולה מהתמורה שהחברה אמורה לקבל על פי החוזה.

         ב.         ביצוע החוזה, גם אם יניב לחברה רווח, הדבר כרוך בהכבדה על הליכי הכינוס(בדרך כלל על ידי הארכתם).

להלן ננסה לבחון טעמים אלה, תוך ניסיון להראות מהי התועלת שבזכות הוויתור בנסיבות המתוארות לעיל.

 

1.    אפשרות להשתחרר מחוזים או לאמצם

עצם מינוי כונס הנכסים אינו מסיים את החוזים המסחריים, שהחברה התקשרה בהם לפני המינוי. אם לא קיימת הוראה אחרת בחוזה, רשאי כונס הנכסים לבחור אם ברצונו להמשיך בקיום חוזים, בהשתמשו בשם החברה, או לבטל את החוזים, וזאת, תוך ידיעה שלחובות החברה (הבלתי מובטחים) עשוי להתווסף החיוב לתשלום פיצויים בשל ההפרה.

 

 

 

 

 

לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן

 

 




עמוד הבית | אודותינו / תחומי עיסוק | שאלות ותשובות | חוקים ומאמרים | קישורים | צור קשר
Created by Natali Geller