עמוד הבית >> חוקים ומאמרים >> עושים עסק באינטרנט




שם
טלפון
דוא"ל
מהות פנייה
 




 

 

 

 

 

עושים עסק באינטרנט

 

מבוא

"רבותי, ההיסטוריה חוזרת" – נראה, כי משפט זה כל כך מתאים לתיאור מהפכת האינטרנט ההולכת וקרבה למחוזותינו בצעדי ענק ואין עוד להתעלם ממנה, אין היא משמשת רק עוד חבורת "יורמים", הבוהים מול המחשב ועוסקים בהעברת מסרים, קבצים ותוכנות ביניהם, אשר היו מוכרים גם בשם "פריקים למחשבים". האינטרנט והמחשב אופפים אותנו בכל פינה ופינה ונכנסים לביתו של כל אחד. על כן, הופך הוא, מכורח המציאות, לחלק משיגרת חיינו. מספר טלפון של מישהו? -  נכנסים לדפי זהב באינטרנט. סרט?-  נכנסים לראות מה מציע לנו וואלה!! ברשימת הסרטים העדכנית. חדשות עדכניות (ולא רוצים להפריע לקולגות בעבודה)? - נכנסים לאתר של Ynet לעדכוני חדשות. בקיצור, מידע זה אינטרנט ואינטרנט זה מידע.

אך מה בדבר קניות באינטרנט? אה, זה לא! זה אסור! הרי חשיפת כרטיס האשראי בקנייה באינטרנט תמיט עלינו אסון. "כל מי שנמצא שם באינטרנט יכול לקחת את הפרטים שלי ולעשות בהם שימוש עצמי". מעניין שדילמה זו אף פעם לא עלתה כשביצוע העסקה היה בחנות פיזית, אשר יוצרת סיכון דומה ואף גדול יותר מרכישה באינטרנט[1].

הכסף על צורותיו ותהפוכותיו השונות, משמש מאז ומעולם כאמצעי חליפין. קשה לשים את האצבע על הנפקת הכסף הראשונה, אך ידוע שהוא מצוי בשימוש כבר אלפי שנים (מעל 4,000 שנים). בהיסטוריה של הכסף ניתן מקום מרכזי למתכות - בעיקר כסף, נחושת וזהב, על אף שידוע שבאזורים ותקופות שונות נהוג היה להשתמש במוצרים אקזוטיים כגון: צדפים, חרוזים ובהמות כאמצעי חליפין.

בתחילה, שימשו המתכות בצורתן הגולמית כאמצעי חליפין. אמצעי תשלום זה נתקל בבעיות "לוגיסטיות" - הצורך לשקול בכל פעם מחדש את המתכת[2]. בחלקה הארי של ההיסטוריה שימשה מתכת הכסף כאמצעי החליפין העיקרי, אך בתקופות קצרות יותר, לדוגמה לאחר הפילוג בקיסרות הרומית, שלט הזהב.[3]

כמו בעבר, כך גם היום – רבותיי ההיסטוריה חוזרת...

מה צופן העתיד – לאור העבר?

האינטרנט חובה בתוכו שלל אינטראקציות חוזיות, קנייניות ואחרות, אשר פותחו עם הפצתו בקרב האדם ועמו נוצרו תחומי ידע, שווקים ומקורות שונים אחרים, אשר לא נודעו לאדם לפני כן וזמינותם הייתה מוטלת בספק.

במסגרת מאמר  זה, נעסוק בתחום הפיתוחים הטכנולוגיים באמצעי התשלום, שהביאה עימה רשת האינטרנט, ובין היתר, המחאות אלקטרוניות, כסף אלקטרוני, כרטיסי חיוב, כרטיסי אשראי וחוק החתימה הדיגיטלית ותרומתו לאמצעי התשלום באינטרנט.

כתוצאה מהשינויים הללו, נדרשת מערכת המשפט לכוונון הכלים המשפטיים והתאמתם לעידן המשפטי החדש, על כל היבטיו המעשיים והתיאורטיים. נראה, כי אם לא תיווצר מסגרת משפטית אחידה וברורה באשר לסוגיות אמצעי התשלום, ייווצר ואקום אדיר, אשר לתוכו יישאבו גורמים פליליים ואחרים, אשר יקטינו במידה רבה את "כמות הכסף" של קופת המדינה ויתרמו לחוסר יציבות כלכלית, חברתית ומדינית הקיימת בכל מקרה באיזורנו. ההתעסקות עם השאלה אם צריך רגולציה של האינטרנט אם לאו הינה חלק מהדיון במסגרת מאמר זה וככל שהאינטרנט תופס חלק גדול יותר בחיי הצרכנים, עולה הצורך לתחום ולהגדיר בו את המסגרות הכלכליות, שאם לא כן, יהווה האינטרנט, כפי שהדבר כבר נעשה כיום, מקלטי מס לסוחרים ולאנשי העסקים.

לעניין זה, יפים דברי כב' השופט חשין, שופט בית המשפט העליון, אשר תיאר את תפקידו של המשפט והמשפטן, באופן כדלקמן:-[4]

“דרכו של המשפט אינה דרך מהפכה אלא דרכו של סיפור  בהמשכים...דרך הרץ למרחקים ארוכים. החיים משתנים והולכים כל העת, ועימהם המשפט. משפט שלא יתאים עצמו לחיים כמוהו כמשפט נסוג לאחור.שיטת המשפט ביחסה לחיים נדמית היא לשחקן העומד על בימה נעה ומסתובבת. אם לא ינוע השחקן כי אז ייעלם  מעיני הקהל אל מאחורי הבימה. חייב הוא לנוע למצער בקצב תנועתה של הבימה ולו כדי שיישאר על מקומו, לא כל שכן אם ברצונו להתקדם. במקום שהבימה המסתובבת תגביר מהירותה לפתע והשחקן לא יגביר מהירותו אף הוא, ינוע-ינוד השחקן ואף אפשר יאבד שיווי משקל. ואם יגביר השחקן מהירותו אל מעבר למהירותה של הבימה, גם אז עלול הוא להיעלם אל  מאחורי הבימה. חוכמתנו שלנו -  חוכמת המשפט - היא, שנדע להתאים מהירותנו לעולם סביבנו.”

מאמר זה עוסק בשאלה שבסיסה הוא בחוק החוזים: האם הייתה הצעה והאם היה קיבול להצעה זו – על ידי הגורם המתאים, אליו הופנתה ההצעה.

לצורך כך, פותחו אמצעים טכנולוגיים שונים על מנת לשכלל ולאמת את הגורמים המציעים מול הגורמים המקבלים את ההצעה. זאת, כמובן, בסבך האינטרנט, בו אין איש מכיר את רעהו, הגבולות הם אינסופיים[5] וכל אדם בעולם יכול להיות בין רגע קונה או מוכר ו/או מתווך, ולעיתים אף שלושת התפקידים יחד.

אמצעי התשלום שנוצרו כתוצאה מבעיה זו, פותרים, בין היתר, שאלות כדלקמן שיבחנו לאורך מאמר זה:-

א.                  מי הוא הקונה?

ב.                   מי הוא המוכר?

ג.                    מהו הטובין?

ד.                   מהם הבטחונות לקבלת הטובין ו/או התמורה בעד אותן טובין?

ה.                  כיצד יועבר הטובין?

ו.                    מהי עלות "עסקה אינטרנטית" (בעולם הוירטואלי) לעומת "עסקה רגילה" (בעולם הפיזי)?


לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן

התפתחות המסחר האלקטרוני באינטרנט

כללי

מסחר אלקטרוני (e-commerce) - תחום שהיווה מוקד עניין ותיק אך צעיר יחסית במימושו.  שימוש באינטרנט (בדגש על ה-WWW) כתשתית להצעה, מכירה ואספקת שירותים ללקוחות (זאת מעבר לשימוש שלה כתשתית ארגונית ובין-ארגונית למערכות המידע).  תחום צעיר זה[6] נמצא בצמיחה משמעותית [7], תוך שהוא מעלה שאלות טכנולוגיות קיימות לדרגת חשיבות מהותית[8].

התחומים הנ"ל ואחרים מהווים מציאות חדשה, דינאמית, תחרותית וסוחפת, מלאת פוטנציאל ואפשרויות המושכים לתוכם את טובי אנשי ההייטק, מצמיח תקוות, יצירתיות (מתבטאת פעמים רבות בחברות startup) והצלחות מסחררות (אך גם כישלונות לא מעטים).  האינטרנט מהווה ויוצר מציאות חדשה וקצב מסחרר ולנו נותרה הבחירה : להסתגל או להישאר מאחור.

רשת האינטרנט פותחה בראשיתה לצורך תקשורת נתונים בין מוסדות מחקר ואקדמיה וכן לצרכים צבאיים. עד מהרה היא הפכה לאמצעי תקשורת מרכזי לא רק בין מוסדות וגופים, אלא בין אנשים העובדים במקומות אלו, ואחר-כך גם באוכלוסייה  הכללית. במקביל, שיפורים טכנולוגיים הביאו להתפתחותה של מערכת הפעלה ידידותית למשתמש, אמינה מאד, בעלת חזות מושכת, ובמחיר השווה לכל נפש. מלבד תקשורת נתונים, הפכה הרשת להיות אמצעי פשוט, אמין ומיידי להעברת כל סוג של מידע וקבלתו. השימושים ברשת הלכו והתרחבו, בין השאר, לעניינים חינוכיים, בידוריים, ומסחריים.

יישומים מקצועיים שונים של מקצועות חברתיים (פסיכולוגיה, ייעוץ, עבודה סוציאלית, ועוד) ורפואיים הותאמו לשימוש באינטרנט והוצעו לאנשי מקצוע ולקהל הרחב, כנגד תשלום או בחינם, החל מראשית שנות ה - 90. יישומים אלו כוללים עניינים שימושיים מגוונים, כגון: מאגרי מידע מקצועי, שאלונים ומבחנים פסיכולוגיים, מידע על שירותי ייעוץ וטיפול, התייעצות עם אנשי מקצוע, וטיפול או ייעוץ נפשי באמצעות התכתבות בדואר אלקטרוני. מספר המשתמשים בשירותים אלו עולה בהדרגה, השירותים עצמם הולכים ומשתפרים, והם הולכים והופכים לחלק בלתי-נפרד מסל ההיצע המקצועי של תחומים מקצועיים שונים.

הסחר האלקטרוני הפך לנושא החשוב וה"חם" ביותר בדיוני המדיניות של הסחר הבינלאומי. היוזמה העיקרית בעניין זה היא מכיוון ארצות הברית אשר עושה מאמצים להעלות את הדיון בסוגיה זו לסדר היום העולמי ובכך להכיר בשוק זה של האינטרנט והסחר בעולם הוירטואלי כחלק מחיי המסחר העולמיים. חלק זה צובר תאוצה וגדל במימדים עצומים משנה לשנה, בלא שהוטלו עליו מגבלות ו/או כללים ברורים אשר מתווים את דרכי פעולתו ודרכים לאכיפתו באופן יעיל.

הבעיה המיידית והמעשית אליה מפנים את האצבע הוא איסור גלובאלי לצמיתות על הטלת מכס על מוצרים ושירותים, שניתנים להעברה באמצעות רשת האינטרנט.

האינטרנט חובה בתוכה הבטחות רבות לעסקים הקטנים, ל"חברת אדם אחד"[9] , לאלה שתמיד רצו להיות גדולים אך מעולם לא ניתנה להם ההזדמנות, וכמובן לשחקנים המרכזיים בשוק הפיזי, אשר יש להם את הרצון להתפתח ולהציע את מרכולתם לשוק קהל רחב יותר.

לצורך כך, נוצרה דרישה על ידי שוק הצרכנים האינטרנטי לוודאות בעסקאות שבוצעו באמצעות הרשת. כתוצאה מכך, נוצרו, ללא מגע ממשלתי ו/או מדינתי, כלים שונים, שמתפתחים עם הזמן ומסייעים ליעילות ולשכלול העסקאות תוך מתן דגש על מהירות, איכות וכמות העסקאות המתבצעות.

כלים אלה, כאמור, נוצרים על ידי גופים עסקיים שונים אשר להם עניין ברגולציה של האינטרנט, לצורך מתן וודאות לביצוע עסקה ולאימות הצדדים לעסקה.

 לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן

 

הדור הישן (העיתון) לעומת הדור החדש

משנה לשנה, מיום ליום, מרגע לרגע הופך האינטרנט, בכל העולם, למדיה הפופולארית והזמינה ביותר.

התקשורת, בכל העולם, נמצאת בימים אלה, בתקופה רה-אורגניזציה. ההבדל בין פרסום באינטרנט לבין פרסום במגזין מקומי הוא עצום והיתרון בפרסום באינטרנט הוא בולט. כל אתר המספק מידע בנושא מסוים יכול לקנות לו מבקרים מכל רחבי העולם. האתר יכול לכוון את המידע לנישה מסוימת, שהיא, כאמור, חוצה כל גבול גיאוגרפי.

מעבר לכך, אם ניקח, לצורך הדוגמא אתר תיירותי אשר רוצים לידע אודותיו והאטרקציות שבו כלפי כולי עלמא, זמינות האתר, גם במנועי חיפוש מובילים בעולם, משפיעה במידה רבה על תכנון הטיול של אותו תייר אירופאי או אמריקאי או מזרח אסיאתי, שכלל אינו יודע היכן כדאי לו לבלות את חופשתו הבאה. למשרדי התיירות של ישראל באירופה, כמו גם לסוכנים, יהיה מעתה קל יותר להפנות את האירופאים לאתר זה באינטרנט לצורך קבלת מידע[10].

מה לגבי ציבור המשפטנים? רוצים פסק דין בנושא מסויים? אין בעיה – האתר המשפטי של LAWDATA[11], מאפשרת למנוייה לרכוש באמצעות האינטרנט את פסק הדין המעודכן ביותר בלי לצאת מהמשרד ובלי להרים טלפון או לעבור תילים על תילים של מרכזניות ומרכזיות, שמדכאות את הרצון להתקשר שוב בפעם אחרת.

 לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן

 

המיקום הגיאוגרפי – לא משנה בכלל

היתרון שבאתר אינטרנט הוא שאין כל משמעות למיקום הגיאוגרפי שבו אתה נמצא. דוגמא טובה לכך הינה אתרי הקזינו למיניהם – הרי החוק בישראל אינו מתיר הימורים כדוגמת הקזינו. אך מה ימנע מאדם, הרוצה להמר, להיכנס לאתר אינטרנט, אשר מופעל ממקום גיאוגרפי אחר מלבד ישראל ואז יאפשר "ליהנות" מהימורים?[12] נראה, כי לאור עידן האינטרנט, זהו חוק שאין הציבור יכול לעמוד בו או לחילופין, אין הממשל יכול לאכוף אותו.

האינטרנט, בשל העובדה שאין הוא שייך למיקום גיאוגרפי כלשהו, אלא למיקום וירטואלי, וניתן לבצע שינויים ועדכונים מכל מקום בעולם[13]. כל מה שצריך זה גישה לאינטרנט, קוד זיהוי/הרשאה ואת השינוי אותו רוצים להחיל. אין, כאמור, משמעות כלשהי לעובדה שהאתר הוקם באנגליה או באיטליה ורוצים לבצע השינוי בישראל וחוזר חלילה.

לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן

 

הקומפלקס שנקרא "עסקה אלקטרונית"

רכישה באמצעות האינטרנט נראית אולי מהירה וקלה, אולם רוב הלקוחות ו/או הקונים הפוטנציאליים מקלים ראש או ממעיטים בערכו של התהליך הנחזה כמהיר ביותר ונטול השהייה ו/או המתנה כלשהי. כדי שתהליך ביצוע העסקה יהא אכן מהיר ויעיל , סוחרים נדרשים ליצור רשת של בנקים (גם לרכישות וגם לאישורים), מעבדים וכן גופים כלכליים נוספים על מנת שהמידע בנושא תשלום המסופק על ידי הלקוח ינותב באופן בטוח ואמין לידיים הנכונות, בלא שתהא לכך נגיעה לגורמים שליליים. הפתרון המוצע הינו שער מקוון אשר יחבר את החנות המקוונת לאותם מוסדות וגורמים מאשרים, כלכליים, ממשלתיים או אחרים.

בשל העובדה שהמידע המועבר הנוגע לתשלומים הינו בעל רגישות אולטימטיבית, אמון ובטחון בפעולות הנעשות הינו הכרחי וגורם בלעדיו אין מקום לבצע רכישה כלשהי. זה דורש מהגורם המאשר ו/או הגורם המשמש כ"שער", כאמור, שיהיה עתיר ניסיון בביצוע עסקאות מרחוק ובניתוח רכישות שנעשות שלא במגע פנים מול פנים, על כל המשתמע מכך.

בנק רוכש- בעולם הרכישות המקוון, בנק רוכש מספק את חשבונות  הסוחרים האינטרנטיים. כלומר, סוחר חייב לפתוח חשבון סוחר אינטרנטי אצל "בנק רוכש", על מנת לאפשר אישור ועיבוד נתוני הרכישה של כרטיס אשראי ברשת מקוונת.

אישור – זהו התהליך בו עובר כרטיס האשראי של הלקוח בדיקה לעניין פעילותו והאשראי אכן מאושר וניתן ללקוח לביצוע הרכישה (הטרנזקציה). בעולם הרכישות המקוונות, האישור מוודא, כי המידע אודותיו סיפק הלקוח, לעניין החיוב, אכן מתאים ואף זהה למידע שיש בידי חברת האשראי, מנפיקת כרטיס האשראי.

איגוד כרטיסי האשראי- מוסד כלכלי, אשר מספק שירות של הנפקת כרטיסי אשראי, אשר מניבים מותגים שונים ומשווקים על ידי הבנקים המנפיקים. דוגמא לגופים כלכליים הללו הם, כמובן, "ויזה" ו"ישראכרט".

 לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן

 

האינטרנט ותרומתו לעולם המכירות

בשנת 1999 ביצעו ארגונים עסקאות בערך כולל של 20 מיליארד דולר אמריקני באמצעות אתרי אינטרנט, מספר זה צפוי לגדול לכדי 184 מיליארד דולר בשנת 2004. מחקרים מראים, כי מעל 40% מהגולשים ברשת האינטרנט העולמית, מעידים על קניות כשימוש העיקרי שהם עושים באינטרנט.

בעוד שנראה, כי ברור לכל כי צורה זו של ביצוע עסקאות הולכת ומתפתחת, מחקרים אמפיריים בנושא זה כמעט ואינם קיימים[14].

הכל עולה כסף. כשפותחים את הרדיו אפשר לכוון לכל תחנה שאנחנו מבקשים ולשמוע מה שמשדרים, אבל אנחנו משלמים אגרה שאמורה לגייס את הכסף שבסופו של דבר נותן לנו את האפשרות להאזין בחינם. הזמנת אורחים והפעלת מוסיקה להנעים הערב בזמירות – חייבת בתשלום לאקו"ם, וזאת אם נפעיל היקש מהמקרה בו ספרית נדרשה לשלם תגמולים לאקו"ם בעבור השמעת מוסיקה ללקוחות שבאו להסתפר[15]. עד לתקופת הכבלים כך היה גם בטלויזיה: השקענו ב-"תשתית" (קנינו את המכשיר), ואחרי זה פתחנו וצפינו. היום חברות הכבלים הופכים אותנו למנויים - אין קליטה בלי תשלום, אבל זה עדיין תשלום קבוע, ולא תשלום לפי תוכנית. המצב הזה מתאפשר הודות למפרסמים שחושבים שכדאי להם להשקיע בפרסומות כדי שאנחנו נשתכנע שכדאי לקנות את מוצריהם.

עד לפני זמן קצר, כך היה גם באינטרנט. שילמנו עבור המחשב, והיינו גם מנויים כדי שנוכל להתחבר (אנחנו גם משלמים על המים שזורמים כשפותחים את הברז) אבל לא נדרשנו לשלם על המידע שאליו הגענו. אבל היום מבטיחים לנו שהמצב הזה הולך להשתנות. מנבאים סוף לעידן המידע ללא תשלום, או לפחות עידן המידע האיכותי ללא תשלום. המגמה הזאת, שכבר התחילה מזמן, רק החריפה לאחר הנפילות של חברות הדוט-קום, והירידה בפרסום באינטרנט שבאה בעקבות הנפילות האלה[16]. בסך הכל, לשלם עבור המידע יכול להועיל לנו בטווח הארוך, מאחר והמידע יהא מקצועי, מהימן ורחב – ככל שניתן לגיטימציה לתשלום בעבור המידע אותו אנו מקבלים מן האינטרנט. לצורך כך, יש מקום לקבוע ולעשות שימוש באמצעי תשלום מתאימים אשר יהוו מכשיר לשכלול המידע ולקבלת מידע איכותי בעבור תשלום כלשהו.

לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן
 

אמצעי תשלום[17]

מהם אמצעי התשלום? סקירה היסטורית של אמצעי התשלום

אנו נמצאים כעת בתקופת זמן בהיסטוריית הכסף האלקטרוני והתשלום האלקטרוני ומימון מערכות העברת כספים. העובדה היבשה שאמצעי תשלום אלה לא התבססו כלל על הריבונות של הכסף שהועבר, ובלא שנדרש כלל להתייחסות חוקית ומשפטית ובלא שהחוק הצהיר שהכסף החדש הינו כסף לגיטימי ועל כן לא היה מקום ליצור מערכות מטבע דיגיטלי חדשות. אולם, עם המעבר למילניום החדש, עלה כי יותר ויותר מקרים מצביעים על חוסר דיוק בתחזיות הדיגיטליות. התקווה לכסף ה"חדש" הצביעה על חוסר התחרותיות עם המטבע החדש ועל עליונותו הברורה של הכסף החדש.

בעבר, צרכנים ועסקים הצביעו חזור והצבע על העדפתם את הדרך הישנה של המסחר, ולא את הדרך האלקטרונית, או שהעדיפו להגר לשימוש הכסף ה"אלקטרוני" בדרכים שהיו מזמן נחלת העבר במונחים אינטרנטיים, וכך גדלו באופן ניכר הרכישות ברשת באמצעות כרטיסי האשראי של החברות הידועות לשמצה.הפחד לעשות שימוש בכרטיס החיוב שרר ברחבי הרשת ורק רשתות סגורות, צבאיות, אוניברסיטאות וכד' עשו שימוש בכרטיסי חיוב בסכומים קטנים וחסרי משמעות.

מסקנה : סוגיות אלו מצביעות, לכל המעט, על תקופה מרתקת בהיסטורית של הכסף האלקטרוני. למרות שעד לרגע זה אין המדובר בקביעה חד משמעית לעניין זה, יש לתת את הדעת לכך שמה שקרוי "הסחר האלקטרוני" כבר אינו גורם משני בשווקים הפיננסיים והמגמה של הכסף הדיגיטלי היא במגמת נסיקה וצמיחה ברוב הכלכלות המדינתיות. ניתן להרגיש שהכסף הדיגיטלי ייתן את אותותיו ואת משקלו הסגולי על השווקים העולמיים ועל הסחר העולמי והמדינתי בפרט, לטוב או לרע, וזאת ככל שהמגמה תתחזק.[18]

על מנת לענות על ספקטרום הצרכים העסקיים ברשת האינטרנט, יש לבחון את סוג אמצעי התשלום על פי אופי העסקה, כדלקמן:-

         תשלום מחוץ-לרשת (לדוג: משלוח שיק) וביצוע מחוץ-לרשת (אספקה,שירות)

         תשלום-ברשת (כרטיס אשראי, כסף-דיגיטלי, ארנק אלקטרוני, תשלומי-מיקרו) וביצוע מחוץ-לרשת (אספקה,שירות)

         תשלום-רשת (כרטיסי אשראי וכו..) וביצוע-ברשת (אספקת מידע, משלוח תוכנה, מנוי לעיתון-רשת וכו..)

לצורך שני אלו, האחרונים, נוצר הצורך באמצעי תשלום אלקטרוניים.

אם כן, מהו אמצעי תשלום? – אמצעי תשלום הוא האופן בו חייב עשוי לפרוע לנושה חוב שהוא חב לו. אמצעי התשלום הקלאסי הוא הכסף. הקשת הרחבה של אמצעי התשלום, המוכרת כיום, התפתחה בתקופות שונות באבולוציה.

כסף מוגדר כאמצעי לעריכת חילופין[19], המוכר על ידי מדינה או ממשלה זרה[20] - שטרות או מטבעות המונפקים על ידי הבנק המרכזי של המדינה. השקלים הם הכסף בישראל משום שהם הילך חוקי על פי הדין[21].

משום כך, חייב רשאי לאכוף על נושה לקבל לפירעון חובו, שטרות ומטבעות שהונפקו על ידי בנק ישראל. החיוב לקבל שקלים מסייע גם לנושה, שגם הוא יוכל לקנות באמצעותם מצרכים ונכסים הדרושים לו[22].

לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן 

 

מערך אמצעי התשלום

כיום קיים מגוון של אמצעי תשלום הפועלים זה לצד זה. קיומם במקביל מעיד על הצדקה כלכלית לכל אחד מהם עקב יתרונותיו הייחודיים.

מקובל לחלק את אמצעי תשלום לפי מספר קריטריונים:

גובה התשלום :

א.                  מאקרו-תשלומים (מעל $1,000)

ב.                   מיני-תשלומים ($1,000-$10),

ג.                    מיקרו-תשלומים ($10-$0.01)

ד.                   נאנו-תשלומים (פחות מ-$0.01).

מועד החיוב - אמצעי התשלום מתחלקים לשלושה סוגים לפי מועד החיוב

א.                  תשלום מראש (עבר - ארנק אלקטרוני),

ב.                   תשלום מיידי (הווה - כרטיס חיוב)

ג.                    תשלום דחוי (עתיד - כרטיס אשראי).

יכולת מעקב - האם ניתן לעקוב אחרי התשלום ולדעת את מקור הכסף.

לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן

 

אמצעי התשלום האלקטרוניים

להלן סקירת אמצעי התשלום הקיימים:

מזומן זהו אמצעי התשלום הוותיק ביותר, הנמצא בשימוש כבר אלפי שנים. הוא מורכב משני סוגים - שטרות ומטבעות. בין יתרונותיו מונים את המיידיות שלו - ברגע התשלום מקבל התשלום בטוח בקבלת התמורה. אין לו חשש שבמועד מאוחר יותר יתברר כי התמורה לא שולמה[23]. היות והוא אמצעי ישיר, הוא איננו כרוך בעלויות עקיפות במעמד התשלום. מקבל התשלום מקבלו לידיו ישירות ואין כל צורך לפנות למתווך פיננסי כדי שיעשה איזושהי פעולה[24]. לכן, הוא מתאים לתשלום בעסקות קטנות בהיקפן. יתרון נוסף הוא היותו אנונימי לחלוטין ומרגע שהכסף החליף ידיים אין לדעת בידי מי היה קודם לכן[25].

חסרונות המזומן קשורים ישירות ליתרונותיו; הטיפול בו כרוך בעלויות עקב העובדה שנקוב בו סכום ושהוא אנונימי. הדבר מחייב הוצאות הובלה והחסנה וגם אבטחה עקב הסיכון הכרוך בהחזקתו. האנונימיות של המזומן מנוצלת לעתים לרעה - הוא משמש למימון עסקות לא חוקיות, להתחמקות ממס ולצורך "כיבוס כספים"[26].

שטר חוב[27] - זהו מסמך בו פלוני מתחייב לשלם לאַחֶר סכום כסף מסויים, בתאריך עכשווי או עתידי[28]. שטר החוב, עם זאת, אינו נמנה על אמצעי התשלום ואינו יכול לשמש כאמצעי תשלום. כל ששטר החוב עושה הוא מהווה ערובה לחיוב של החותם על המסמך מול התאגיד הבנקאי ולרוב שטר החוב משמש כמסמך המהווה התחייבות לפרוע חובו של אדם[29].

 

שיק  (גם "שטר חליפין")  זהו מסמך בו פלוני מורה לאחר לשלם סכום כסף לצד שלישי[30], כאשר מקבל הוראת התשלום הוא לרוב תאגיד בנקאי[31]. השיק הוא הוראה לבנק להעביר סכום מחשבונו של הלקוח מושך השיק לאוחז בשיק. השיק הוא תביעה כלפי הבנק, אשר לו תביעה מקבילה כלפי לקוחו. יתרונו של השיק על פני אמצעי תשלום אחרים הינו בעובדה שלא נקוב בו סכום מראה ולכן ניתן לבצע בעזרתו העברות של כספים בכל סכום שהוא - גדול כקטן בצורה פשוטה ובעלויות נמוכות (פעולה שאיננה נוחה לביצוע בעזרת מזומן, שם נדרשת כמות מדויקת ו/או גדולה מהסכום אותו רוצים לשלם). עלות הטיפול בשיק קבועה ואיננה קשורה לסכום הנקוב בו.

הבעיות המתעוררות עם הטיפול והעיסוק בשיקים כרוך בתשומות, דוגמת הקלדת נתוניו למחשב, זיהוי חתימת המושך, שינועו הפיזי לסניף המושך וכיו"ב, דבר המצריך כוח אדם ועלויות תפעול די יקרות ולוקות במהימנותן לעומת השיטות האלקטרוניות. עלויות אלו נחסכות ברובן בצורות תשלום אלקטרוניות. קיים גם שיק בנקאי המונפק בידי הבנק כנגד עצמו. יתרונו בכך שאין בו סיכון שהמושך לא יעמוד בהתחייבותו, שכן הבנק עומד מאחוריו. אחד החסרונות של השיק עבור המקבל הינה תקופת הסליקה. לבנק המושך זכות לסרב לפדות את תמורתו ולכן המשלם חשוף במשך מספר ימים לאפשרות שהשיק לא יכובד[32].

 

שיק בנקאי - שיק בנקאי הינו מסמך בו בנק פלוני מושך שיק על עצמו, לפקודת אחר. בשיק רגיל, הבנק הוא הנמשך בלבד, ומשום שאינו חתום על השיק אין הוא חב על פיו[33].

לעומת זאת, בשיק בנקאי, הבנק כאמור הוא נמשך וגם מושך ומכוח חתימתו כמושך הוא חב במישרין לנפרע. במקרים רבים, נושה של הלקוח דורש התחייבות של בנק לפרעון החוב, ואז פונה הלקוח אל הבנק ומבקש ממנו למשוך שיק בנקאי לטובת הנושה. הלכותיו של השיק הבנקאי שונות מהלכותיו של השיק הרגיל והשיק הבנקאי אינו רק שיק כמובנו בפקודת השטרות. על כן, אין פקודת השטרות חלה על שיקים בנקאיים, למעט ההוראות השונות שהוחלו עליהם במפורש[34]. ההתייחסות בשוק לשיק בנקאי היא כאל כסף מזומן וזאת מפאת לקונה שישנה בחוק בהתייחסות ובביאור המונח "שיק בנקאי". על כן, מונה בית המשפט לפירוש המונח, דבר המעניק לבית המשפט גמישות רבה בעניין זה.

 

המחאת זכות- המחאת זכות או העברת זכות היא פעולה של חילוף נושים. כלומר, נושה מעביר לאחר את זכותו והלה הופך להיות נושהו של החייב. הנושה המקורי חדל להיות הנושה של החייב. ההמחאה אינה משנה את אופייה של הזכות, אינה גורמת לפירעונה, אלא מביאה לחילוף הנושה הזכאי לקיומה[35].

המחאה שנועדה לפרוע חובו של הממחה (הנושה המקורי) לנמחה (הנושה אליו הועברה הזכות) דומה מאוד למשיכתו של שטר חליפין והיא נעשית, לרוב, כאשר הגיע מועד הפירעון והנמחה דוחק בממחה לפרוע את החוב. ואולם, אין מניעה לפעול לעריכת הסכם ההמחאה עוד בטרם המועד לפרעון חוב הממחה לנמחה.

 

מכתב אשראי נקרא גם בשם "אשראי דוקומנטרי". מתבצע לרוב ומקובל בביצוע עסקאות בינלאומיות, בהן המוכר והקונה מצויים בריחוק מקום גיאוגרפי. המרחק מגדיל את החשש, הקיים בעסקאות מקומיות, שהאחר אכן יקיים את חלקו בחוזה/הסכם שנחתם בין הצדדים. המוכר חושש, כי לא יקבל את כספו לאחר מתן התמורה והקונה חושש, כי לא יקבל את התמורה וכספו ישולם לריק[36]. על כן, יצרו מערכת הנקראת מכתב אשראי[37], אשר יובא, כדלקמן:-

היבואן פונה אל הבנק ומבקש ממנו להוציא מכתב אשראי לטובת היצואן. במכתב זה, מתחייב הבנק לשלם ליצואן - המוטב סכום כסף מסוים, מייד לאחר שזה יציג לפניו מסמכים אחדים תוך פרק זמן מוסכם לאחר הצגתם[38].

המסמכים מעידים על שליחת הסחורה אל יעדו של הקונה והמסמכים אותם היצואן צריך להמציא הינם חשבון, פוליסת ביטוח ושטר מטען. שטר המטען מהווה אישור של מנפיק ימי כי אכן נתבקש להעביר סחורה מסוימת לכיוון יעד פלוני. כמו כן, החזקה בשטר המטען מהווה החזקה במסמך קנייני ועל כן מזווית ראייתו של הבנק ההחזקה בשטר המטען מבטיחה את חובותיו של הלקוח כלפיו[39].

בין שלושת הצדדים קיימים יחסים חוזיים ישירים, מכוח חוקים שונים. היבואן והיצואן הם צדדים לחוזה מכר[40].

היחסים בין הבנק לבין הלקוח היבואן, מבוססים על מערכת של הסכמים שהוצאת מכתב האשראי הוא אחד מהם.

בין הבנק לבין היצואן ישנה התחייבות ישירה של היצואן לתשלום סכום הכסף לבנק, בהתמלא תנאים מסוימים. ההלכה המקובלת היא שאף אם היצואן הפר את הסכם המכר, בהיעדר תרמית מצד היצואן, יהא מכתב האשראי אוטונומי והבנק יהא מחוייב לשלם ליצואן[41].

 

כרטיסי אשראי –  אלו הם אמצעי תשלום מודרניים, המצטיינים בנוחיות השימוש. תחילת השימוש בהם בשנות ה-20 של המאה ה-20, כאשר הם הונפקו בידי חברות. בשנת 1950 הוחל בהנפקת כרטיסים אוניברסליים, בעזרתם אפשר לשלם במגוון של עסקים ולא רק אצל המנפיק. שיטת התשלום מבוססת על חיוב הקונה וזיכוי המוכר בהשהיה. חיוב הקונה נעשה בדרך כלל אחת לחודש. המוכר משלם עמלה תמורת השירות ומחזיק הכרטיס מחויב בדמי חבר (עם אפשרות לפטור כאשר מתקיימים תנאים מסוימים). המנפיק נהנה בדרך כלל גם מהכנסות מימון, היות והחיוב של הקונה קודם לזיכוי המוכר.

המבנה המשפטי של כרטיס האשראי מבוסס על חוזים ישירים בין כל הצדדים המעורבים[42]. בין הלקוח לבין הספק קיים חוזה מכר או חוזה קבלנות ויש בכך כדי להספיק בהסדר החקיקתי הקיים כיום.

הספק והמנפיק חותמים הסכם לפיו הספק יתחייב לכבד את כרטיסי המנפיק בתמורה להעברת סכום השוברים אל הספק בניכוי העמלות, תוך פרק זמן מסוים שנקבע בין הצדדים. לעניין זה, נחקק חוק כרטיסי חיוב[43]. הנחתו של המחוקק הייתה, כי הלקוח הוא הצד החלש ביחסיו עם המנפיק ויש להתערב לאיזון מערכת היחסים.

ביצירת הסדר משפטי זה, נראה כי כל שלושת הצדדים יוצאים כשידם על העליונה – לספק יש בטחון לקבלת מחירו של הממכר, המנפיק מרוויח עמלות בסכומים לא מבוטלים והלקוח זוכה באמצעי תשלום נוח בעלות עמלה נמוכה ביותר[44].

הקונה יכול לפרוע את סכום חיוביו בתום כל חודש או לפרוס את התשלומים תוך קבלת אשראי. חברת כרטיסי האשראי מכניסה יסוד של וודאות למערכת התשלומים. היא מתחייבת כלפי המוכר לכבד את התחייבות התשלום ומצד שני מבטיחה את בעל הכרטיס מפני שימוש לרעה. כרטיסי האשראי הנפוצים הם "מאסטרקרד" ו"ויזה". בארץ, פועלות חברות אשראי נוספות, בהן "ישראכרט", DINERS . הרשתות הן בינלאומיות והדבר מקנה יתרון היות והשימוש חוצה גבולות. לכן ניתן לשלם בחו"ל בעזרת כרטיס אשראי, המקל מאד על אנשים השוהים מחוץ למדינותיהם. הדבר מאפשר גם ביצוע תשלומים ברשת האינטרנט.

השימוש בכרטיסי אשראי מותנה בכך שבבית העסק יש התקשרות עם חברת כרטיסי אשראי. לכן אמצעי תשלום זה יכול לשמש רק במקומות מסחר מסודרים ואיננו יכול להוות חלופה מלאה למזומן. במשקים מודרניים המכשור לכרטיסי אשראי בבית העסק מקושר עם חברת כרטיסי האשראי, דבר המאפשר לחברה מעקב אחר השימוש בכרטיס ומתן אישור לבית העסק על הכרתה בעסקה. אחד היתרונות הגדולים לבעל הכרטיס הוא היעדר צורך לבצע פעילות מוקדמת לשימוש בכרטיס, דוגמת משיכת מזומן או הטענת ארנק אלקטרוני (כמתואר בהמשך).

קיימת בעיה של שימוש לרעה בכרטיסי אשראי בדרך של העתקת הכרטיס או השגת פרטיו. חברות האשראי החלו להתמודד עם הבעיה הראשונה על-ידי מעבר מכרטיס מגנטי לכרטיס "חכם", שבתוכו מוטבע שבב המקשה מאד על השכפול.

 

כרטיסי חיוב אלו הם כרטיסים המתפקדים כמו כרטיסי אשראי, למעט העובדה שסכום הקנייה מחויב מיידית בחשבון הלקוח. יתרונות כרטיסים אלו הם בהקטנת הסיכון למנפיק הכרטיס, היות ואיננו נחשף לאי פירעון החוב בתום תקופת האשראי. לכן, כרטיסים אלו מונפקים ללקוחות אשר המנפיק מעריכם כמסוכנים יותר. כרטיס פיזי זה יכול לשמש ככרטיס אשראי בבית עסק אחד וככרטיס חיוב בבית עסק אחר[45].

 

ארנק אלקטרוני עקב עלויות הטיפול במזומן מחפשים מזה זמן רב תחליף לו. אחד התחליפים שזכה לפרסום רב, אך השימוש בו הוא מצומצם בינתיים, הוא הארנק האלקטרוני. זהו כרטיס אשר מטעינים בו מגנטית סכומי כסף ובעת התשלום סכומי הכסף נגרעים ממנו. זהו אמצעי תשלום 'אוצר ערך' (stored-value), בניגוד לאמצעי תשלום מקושרים (access). הוא מתאים לביצוע תשלומים קטנים[46], היות ונחסכות ההוצאות הקבועות של העברת מידע על הפעולה למרכז סליקה. המידע מועבר במרוכז לגבי כל הפעולות שבוצעו בתנועה אחת בתום פרק זמן[47].

כרטיס זה מכונה pre-paid ובעברית גם בעל הכינוי "כרטיס צבירה" והוא משמש כמוצר משלים לכרטיסי האשראי המקובלים. לרוב, כרטיס זה ישמש לעסקאות קטנות ומחליף, בעצם, את השימוש במזומן בערך קטן שבהן לא משתלם לספק לקבל את התשלום עליהן באמצעות כרטיס אשראי[48].

את העסקאות הגדולות יותר משלמים הקונים בדרך כלל, בכרטיסי אשראי.

בשונה מכרטיס אשראי, כרטיס זה איננו משמש לקבלת אשראי אלא הוא "נטען" בכסף באמצעות מכשיר מיוחד, וכאשר הלקוח מבקש לשלם באמצעותו נגרעת היתרה הצבורה בכרטיס לטובת הספק, וזאת באמצעות מכונה מתאימה הנמצאת אצלו. כך נזקפת לטובתו אותה היתרה במחשבי המנפיק. במצב בו מיצה הלקוח יתרתו, יהא עליו לטעון את הכרטיס מחדש, על מנת שיוכל להמשיך ולקנות באמצעותו.[49]

חסרונו לצרכן ו/או הלקוח הוא הסרבול המיותר הכרוך בהטענתו במכשירים המתאימים לכך וכן הצורך לשלם מראש. בכרטיס רגיל אין מצבים בהם מתברר במעמד התשלום, שאין בכרטיס די כסף. חסרון נוסף הוא בעובדה, שאובדן הכרטיס מהווה כאובדן כסף מזומן – כלומר ללא היכולת לשחזר ו/או להחזיר את הכסף שנצבר עד לאובדנו. בנוסף לכך, כרטיס זה אינו מתאים כיום לביצוע עסקות קטנות באמת, כמו תשלום לספקי שירותים, היות ונדרש שלספק יהיה מכשור מתאים. הוא חוסך את ההתעסקות הפיזית עם הכסף המזומן ויכול לשמור גם על יתרון האנונימיות בביצוע תשלומים. חסרון נוסף נעוץ בעובדה שהכסף האצור באמצעי תשלום זה איננו נושא ריבית.

אף כי זאת, אין לפסול צורת תשלום זו ועדות טובה לכך הינה הפופולריות של מכשירי טלפון סלולריים בהם התשלום מבוצע מראש. לשם תשלום בארנק אלקטרוני במחשב אישי נדרש כונן מיוחד, אשר איננו נפוץ בינתיים. מעבר של הפעילות באינטרנט מפלטפורמה של מיחשוב לטלוויזיה צפוי לגרום לעלייה בשימוש בארנק אלקטרוני לביצוע תשלומים ברשת, היות ומדובר במשתמשים פחות מיומנים, אשר ייטו פחות להקליד נתוני כרטיסי אשראי לרשת. כיום, קיימים כבר מפענחים המצוידים בכונן מתאים[50], אולם השימוש בהם אינו נפוץ עדיין.

השוני בין כרטיס אשראי לארנק האלקטרוני מתבטא, בין היתר, גם במבנה ההכנסות שלמנפיק הארנק האלקטרוני לעומת מנפיק כרטיס האשראי.

מנפיק הארנק האלקטרוני מקבל כסף מאילו הטוענים את הארנקים האלקטרוניים ויכול להשקיע אותו ולהרוויח מהחזקתו בו עד העברתו של הכסף, והרי שלעומתו מנפיק כרטיס האשראי צריך להתמודד עם הוצאות מימון לצרכי האשראי, הניתן ללקוחותיו.

טעינתו של הכרטיס יכולה להתבצע במגוון מכשירים אלקטרוניים כמו מכשיר המקבל תשלום במטבעות ושטרות או מכשיר המאפשר טעינה באמצעות קו תקשורת אל מחשב המנפיק, המחייב אוטומטית את חשבון הבנק של הלקוח ועוד. משמעות הטעינה היא ביצוע משיכה מיידית מחשבון הבנק של הלקוח או ביצוע תשלום מיידי במזומן. כנגד  תשלום זה, יתקבל זיכוי אלקטרוני בכרטיס הצבירה.

אופציה נוספת היא שילוב מסלולי תשלום שונים, בין היתר, הטענת הכרטיס באמצעות כרטיס אשראי.

ישנן כל מיני וריאציות, שבהן ניתן לאבטח מידע, השמור על כרטיס הצבירה, כגון מספר אישי סודי, הפותח את כרטיס הצבירה "הנעול" ובלעדיו לא ניתן להשתמש בו עוד. כמו כן, כרטיס הצבירה יכול להיטען באמצעות כלל מכשירים אלקטרוניים וביניהם כאלו המתחברים לטלפון הביתי, המתקשר בתקשורת מוצפנת למחשב המרכזי המעניק ערך לכרטיס ומפחית את התשלום מחשבון הבנק של הלקוח  או גם שהעברת כספים תיעשה על ידי חיבור באמצעות מחשב ורשת אינטרנט.

סוג הספקים - ספקים העוסקים באופן מתמיד בסכומי קניות קטנים יחסית של עד מספר מאות בודדות של שקלים, ימצאו, כי אפשרות זו של כרטיס הצבירה הינה תואמת את צורת וטיב המכר. בכך נחסכת מהם האפשרות לאובדן או גניבה של כספים ונמנע מהם הצורך לדאוג לעודף ללקוח.

 

הסיכונים והבעיות העלולות לנבוע משימוש בכרטיסי צבירה ביחס לכרטיסי אשראי:

עלויות הפעלה- בעוד שעלויות של הפעלת הסדר תשלום באמצעות כרטיסי אשראי מחייב את המנפיק להשקיע בתשתיות[51], הסדר התשלום באמצעות כרטיסי הצבירה פשוט יותר.

להלן ההבדלים העיקרים בעלויות:

·        עלויות אשראי- העתודות אותן מחזיק המנפיק של כרטיס האשראי לצורך פירעון חיובי הלקוחות, עוד טרם פירעון החיובים בפועל, מעמיד את המנפיק בסימן שאלה וסיכון הכספים, דבר שאינו קיים אצל מנפיק כרטיס הצבירה. להיפך, אצל מנפיק כרטיס הצבירה הכספים נמצאים אצלו מלכתחילה, כך שלא יכול להיווצר מצב של חוסר פירעון  על ידי הלקוח. בינתיים, יכול הוא להרוויח מהכספים המופקדים על ידי הלקוחות מהתקופה בה הכספים נמצאים אצלו.

·        גניבת כרטיסים ואובדנם- מכיוון שאין מגבלה חוקית על סכום העסקה אותה ניתן לבצע בכרטיס האשראי, ישנו סיכון הקיים ללקוח ולמנפיק, אשר איננו מוגבל בסכום, בעת גניבת הכרטיס. והמחוקק מטיל סיכון זה על המנפיק. לעומתו, בכרטיס הצבירה, הלקוח מחויב מראש בסכום קצוב כך שבמקרה של אובדן או גניבת הכרטיס יחויב הלקוח אך בגין הסכום שהחליט לסכן בהטענתו את הכרטיס. כמו כן, ניתן לצרף לכרטיס הצבירה מעיין צופן חכם, אשר נפתח אך לאחר הקשת הלקוח על רצף מסוים, בו בחר. יש לציין, כי המנפיק של כרטיס הצבירה איננו מחויב בהוצאות של מעקב אחר עסקאות "חשודות" או רשימות שחורות למיניהן.

·        זיוף-  החשש הוא ממצב, בו יוטען הכרטיס ללא שהמנפיק יקבל את הכסף באמת או שהספק יחשוב, כי חשבונו זוכה ללא שהדבר אכן ייעשה. כדי להימנע מזיוף שכזה, משתמש המנפיק בטכנולוגיית הצפנה מתקדמת[52] ובמקביל יכול להעביר חלק מהעלויות ללקוח ולספק.

הרווחים מההפעלה של טכנולוגיית כרטיס הצבירה נובעים, בין היתר, מ:

1.      ריבית על כסף צף- כפי שצוין זה מכבר, המנפיק מקבל תשלום מהלקוחות על טעינת הכרטיס. במשך הזמן שבין הטעינה לבין התשלום לספק נמצא הכסף בידיו של המנפיק אשר יכול להשקיע אותו ולעשות בו כאוות נפשו, כל עוד יהיה זמין לצורך העברה לספק. (רווחים אילו הם רווחי מימון)

2.      תשלום דמי שימוש – המנפיק יכול לחייב את הספקים בדמי שימוש תקופתיים בעבור רצונו לכסות הוצאות הנפקתו.

3.      עמלות בגין טעינת כרטיס- המנפיק יכול לדרוש מהלקוחות עמלות בגין כל הטענה והטענה של כרטיס. יש לציין, כי עמלות אלו עלולות לגרום להפחתה בשימוש בכרטיס, כך שאל להן להיות גבוהות מדיי.

4.      מכירת המתקנים – המנפיק יוכל להרוויח ממכירתם של המתקנים לספקים.[53]

 

כסף אלקטרוני-  התפתחות רשת האינטרנט הולידה את הצורך באמצעי תשלום נוח לביצוע תשלומים ברשת. עקב פתיחות הרשת, תשלום באמצעות כרטיסי אשראי מעורר חששות בקרב הגולשים ומהווה גורם מעכב להתפתחות המסחר ברשת. חברות שונות ניסו לפתח כסף אלקטרוני, אשר יאפשר תשלום פשוט ובטוח ברשת. נעשו אף ניסיונות לפתח כסף אלקטרוני אנונימי, לביצוע תשלומים, אשר הרוכש איננו רוצה שייוחסו אליו. כיום, בפועל, כ-80% מן העסקות ברשת משולמות בכרטיסי אשראי, 10% בכרטיסי חיוב ו-10% באמצעים אחרים.

הבעיה ביצירת כסף אלקטרוני היא בסטנדרטיזציה. כדי להפוך אותו לאמצעי שימושי צריך להגיע למסה קריטית של צרכנים וספקים שתאפשר שימוש. אמצעי שכבר פועל הוא הנפקת "כרטיס אשראי" וירטואלי לשימוש חד-פעמי. בדרך זאת נמנע הסיכון ללקוח של חשיפת מספר כרטיס האשראי שלו ושימוש לרעה בידי עבריינים.

העברה בנקאית זהו אמצעי תשלום נוח ועתיק בו בעל חשבון בבנק מורה לבנק להעביר סכום כספי לחשבון אחר. הפעולה מבוצעת ללא פעילות פיזית וכך מתאימה לעולם המודרני בו מנסים לחסוך בפעילות פיזית על-מנת למזער עלויות.

 

הוראת קבע והרשאה לחיוב אלו הן הוראות לבנק להעביר כספים מחשבון לחשבון באופן יזום על-ידו (הוראת קבע - בה גובה התשלום נקבע מראש) או על-פי דרישת הצד השני[54]. שוב זוהי פעולה זולה מאד לביצוע, היות ונדרשת הקמה חד-פעמית שלה ואחרי-כן הפעילות מתבצעת בצורה אוטומטית.

 

הוראת תשלום זהו מסמך, המורה על תשלום סכום נקוב לאדם מסוים. היא מונפקת בידי בנקים ורשויות דואר. עקב חוסר הסחירות לאמצעי תשלום זה שימושיו מוגבלים.

 

המחאות נוסעים אלו הן המחאות בנקאיות אשר משמשות בעיקר נוסעים לחו"ל. יתרונן בכך שהן כוללות ביטוח מפני אובדן וגניבה, תמורתה הרוכש משלם פרמיה. זוהרן הועם מאז התפוצה הגדולה של כרטיסים מגנטיים, המאפשרים הן תשלום בחלק ניכר ממקומות המסחר לתיירים והן משיכת מזומן בחו"ל.

לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן

 

תשלומי מיקרו – תשלומים מיזעריים[55]

מערכת אמצעי התשלום האלקטרוניים, הקיימים כיום עוצבו לטיפול בתשלומים מעל ל- 5$ - בערך. אולם, נראה, כי המערכת תתקשה להתמודד עם כמויות גדולות של תשלומים וטרנסאקציות (עסקאות) מתחת לסכום זה, במקביל, באופן אשר יניח את הדעת. על כן, עם ראייה וחזון לעתיד לבוא, בכל הנוגע למסחר האלקטרוני, הקשיים בעניין זה הביאו לפיתוח של מנגנון תשלומים אלקטרוני של תשלומים מזעריים (להלן: "התמ"ז")[56], שנחזה כפתרון יעיל ונוח לבעיות הללו.

את התמ"ז מאפיינים מספר דברים ודרישות, הנבדלים ממערכות אמצעי התשלום האלקטרוניים באופן כללי. על פי הערכה, המודלים הנוכחיים של התמ"ז ויישומם עדיין לא בשל דיו על מנת שהשחקנים בשוק הסחר האלקטרוני יעשו בהם שימוש.

הפיתוח העסקי סביב נושא מערכות התמ"ז טרם עלה לידי יישום באופן מלא גישות חדשות בעיצוב ויישום נושאים טכנולוגיים ועסקיים כאחד. אנו רואים בפיתוח של עסקים חדשים ומודלים טכנולוגיים שונים כנדבך חשוב ביותר לקראת פיתוח מערכות תמ"ז מוצלחות. נסכם ונאמר, כי יש עוד המון עבודה לפנינו עד להשגת תוצאה של מנגנוני תמ"ז עובדים ומופצים באופן נרחב, על רשת האינטרנט.

אספקת מידע היא אחת מהאטרקציות וההטבות שהביא עימו האינטרנט. כיום, הטובין ושירות הלא מוחשי (קניין רוחני) ברחבי האינטרנט – מידע ומקורות רוחניים, לא מוחשיים אחרים – ניתנים לקהל הרחב כ"מחווה של רצון טוב".

יש להניח, כי הדבר נובע ממנגנון התשלומים הנוכחי שהוא די בעייתי ליישום על משתמשי האינטרנט, ולכאורה, מנגנון זה אינו מתאים לחיוב ב"כסף קטן". פתרונות רבים הוצעו לפתרון הבעיה, אולם רק מעטים מהם שרדו בסוף התהליך. מאחר ועבור ספקי המידע של האינטרנט שאלת החיוב הינה בחשיבות רמה במעלה, פרסום יכול להיות מקור הכנסה אידיאלי לספקי מידע גדולים, אם הם יכולים באופן חכם להפיץ פרסום ו/או פרסומות מבין המידע רב הערך בדפי האינטרנט שלהם.

לפי גישה זו, על ידי גבייה תשלום מזערי של "אגרה", משתמשי האינטרנט יקבלו יותר מידע איכותי ויעודכנו באופן תכוף יותר לגבי המידע שמתקבל. בפרק זה נעסוק בחקר הצורך במנגנון מעוצב להתמודדות עם תשלומים  בסכומים מאוד קטנים ובפתרון נוכחי אחד כיום, הוא התמ"ז.  בהתחשב בנושאים הללו, יש לדון במספר מקרים רלוונטיים.

האם תהיה מוכן לשלם סכום מאוד קטן[57] על כל בדיקה באינטרנט באשר ללוח זמנים של אמצעי תחבורה ציבורי? במקום סכום קטן זה, כמובן שתעדיף שזה יהיה ללא תשלום – אך אם ייגבה בעבור שירות זה סכום קבוע של כסף בכל חודש או שנה?

רבים מאיתנו שונאים את כל רעיון התשלום בנפרד על קבלת השירות באמת, ולא משנה עד כמה התשלום בעבור השירות הוא מזערי. מה לגבי תשלום על שירות שרק לעיתים רחוקות אתה משתמש בו או נצרך לו, האם גם אז הגיוני שייגבה תשלום קבוע – חודשי או שנתי?

כיום, לדוגמא, יש כבר הרבה עיתונים זמינים במדיה האלקטרונית. רובם, ניתנים לקריאה ללא תשלום בשל הפרסום המאפשר זאת. מספר עיתונים מאפשר לקוראיו ו/או למנוייו הקבועים לקרוא את המאמר על הרשת ללא תשלום, כאשר המנוי גם מקבל את העיתון הפיזי (הלא ווירטואלי) לביתו. אפשרות נוספת, כמובן, הינה לשלם בנפרד, חודשית או יומית, תשלום עבור הגישה לשלל המאמרים המוצעים בעיתון זה.

אפשרות פרקטית אחרת הקיימת היא השימוש בכרטיס חיוב – קרי – כרטיס צבירה, אותו ימלא המשתמש בהתאם לרצונו, וישלם עבור כל מידע שהוא מעוניין לקבל בנפרד ונקודתית למידע המתקבל. למשתמש, המעדיף תשלום בכרטיס צבירה, לא תהיה כל בעיה לשלם כל פעם מחדש על השירות שכן החשש לשלם עמלה על כל תשלום פעוט נעלם בשימוש בכרטיס צבירה.  

 

לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן

 

הפאניקה, ההיסטריה והחשש

אמצעי התשלום האלקטרוניים כיום מתבססים על חוסר וודאות בהעברת הכספים באמצעות האינטרנט. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא השימוש בכרטיסי האשראי ברחבי האינטרנט על ידי ישראלים ועל ידי אנשים, אשר חוששים בעיקר מהמפלצת הקרויה "אינטרנט". אדם שמבצע עסקה באמצעות כרטיס האשראי בבית עסק בעולם האמיתי, לא חושש שמישהו, חו"ח, יעשה שימוש בכרטיס האשראי בקנייה שלא הורשה לבצעה על ידי בעל הכרטיס. אך הוא כלל לא מודע לעובדה שכל כרטיס אשראי ש"מגוהץ" בבית עסק, מכיל את כל המידע על הכרטיס, כולל את המידע על בעל הכרטיס, דבר אשר יכול להביא לשימוש פיראטי בכרטיס על ידי כל אדם שרואה את הטופס[58].

עם זאת, כאשר מדובר על השימוש בכרטיס האשראי ברשת האינטרנט[59], בה מועבר כרטיס האשראי באמצעות מילוי טופס מיוחד לחיובו[60],  אז נתקלים בהיסוסים, פחדים ופראנויות, אשר לרוב אינן מבוססות ואינן מוצדקות בהשוואה למצבים דומים ברכישות בעולם האמיתי. זאת, בשל העובדה שהעסקאות מוגנות באמצעי אבטחה מהימנים ביותר, אשר ניתנים לפריצה, אם בכלל, על ידי מספר מועט של אנשים והסיכוי להיפגע מפריצה מעין זו נמוך יותר מהסיכוי להיפגע בצורה דומה בעולם הפיזי.

על כן, יש להסיר את החשש הזה מליבם של אלה שמאוששים אותו בכל הזדמנות שנקרית בדרכם ובכך "מדביקים" את הסובבים אותם, אשר לא מכירים את המדיום הזה כלל וכלל וחוששים שלא לצורך.

הגורם המשמעותי ביותר עבור לקוחות המבצעים רכישות דרך הרשת הוא אבטחת המידע הקשורה בעסקאות הכספיות. כל אתר המכבד עצמו ורוצה להציע שירותים בתשלום באמצעות האינטרנט דואג לאמצעי האבטחה[61], אשר מהווים אמצעי הגנתי הולם בביצוע עסקאות באינטרנט. עם זאת, העובדות מדברות בשפה אחרת: מתברר, כי על אף אמצעי האבטחה הטכנולוגיים שפותחו בשנים האחרונות פרוטוקולי אבטחה, חתימות דיגיטליות ודומיהן, צרכנים רבים עדיין מודאגים מאבטחת המידע ברשת ( 70% מהנשאלים בסקר).

וכך, התברר, כי הדאגה בנוגע לאבטחת המידע היא המחסום העיקרי העומד בפני לקוחות בנוגע לרכישות באינטרנט. בכדי להסיר מחסום זה, מציעות חברות B2C  רבות אמצעי תשלום חליפיים כגון: עסקאות טלפוניות והמחאות[62]. לצורך כך, לדעתי, יש מקום להסביר את נושא האבטחה ולתת מושג לצרכן הפוטנציאלי מהם סיכוייו להינזק מכך. זאת, בעזרת כלים משפטיים וטכנולוגיים שונים בוני אמון.

כאמור, ברגע שיעבור עולם הצריכה בישראל את המחסום הפסיכולוגי הנ"ל, יש להניח, כי מחזור העסקאות הווירטואליים ירקיע שחקים וימזער את הסחר בעולם הפיזי לכדי מינימום.

לצורך כך, יוצר השוק הפרטי והמדינתי אמצעים שונים לאבטחת המסר ותעבורתו, דברים אשר נועדו לבנות אמון בקרב הקונים הפוטנציאליים, אשר יביאו את הסחר האלקטרוני לכדי אמצעי לגיטימי ראשון במעלה בחייו של הצרכן המודרני. כאן נכנס המרכיב הנוסף והוא המשפט, בתרומתו לוודאות ובניית אמון הצרכנים במערכת המשפט ובהסדרת המהומה והכאוס ברשת האינטרנט.

לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן

 

הבטחת אבטחת האינטרנט

 

כללי

עריכת קניות מקוונת באמצעות אתרים אינטראקטיביים הינה דבר שבשגרה בימים אלו. כבר עתה ניתן לסייר באמצעות האינטרנט בבתי מסחר ווירטואליים, לעיין בתמונות מקוונות, לעיין בתיאוריי טקסט של פריטים בתצוגה, ולרכוש מוצרים באמצעות כרטיס החיוב הרגיל.

המסחר האלקטרוני הינו שיטת קניות המאפשרת לצרכנים להשתמש במגוון מסופים מקוונים וברשתות תקשורת אלקטרוניות פרטיות, כדוגמת האינטרנט, לצורך רכישת טובין ושירותים, בעודם יושבים בביתם או משרדם מול המחשב.

המסחר האלקטרוני מצריך שלושה מרכיבים: מסוף מקוון, מנגנון תשלום (שהוא בדרך כלל כרטיס חיוב), ורשת ציבורית או פרטית לצורך ביצוע הרכישות[63].

בפועל, כל אדם שיש לו גישה לאחד ממגוון הולך וגדל של אמצעים אלקטרונים, וברשותו כרטיס חיוב שהונפק עבורו, יכול לעשות שימוש במסחר האלקטרוני.

באינטרנט גלום פוטנציאל לביצוע עסקים מהירים יעילים וחובקי עולם . הכסף האלקטרוני צפוי להיות השימוש המסחרי החשוב ביותר באינטרנט.

המסחר האלקטרוני אמור לשלב את הנוחות מחד גיסא עם הביטחון מאידך גיסא, עד כדי רמת זיהוי חד ערכי בין מחשב הלקוח לכרטיס החיוב שלו. המערכת לא רק תעדכן את פרטי הלקוח והעסקה, אלא גם תדאג לתאימות בין הכרטיס לבין מחשב הלקוח.

אך מה יקרה כאשר ביצוע הרכישה נעשה ממקום אחר, מלבד המחשב האישי? האם יש מקום להציע פתרונות כאלו? האם יהא בכך להגדיל את הסיכון ו/או החשיפה של המידע האישי כלפי גורמים עבריינים? – כידוע, בעולם המחשוב, "אין דבר כזה שאין דבר כזה" וכל מערכת חסינה ככל שתהיה, תמצא לה הפרצה הקוראת לגנב. אולם, יש לבחון ולטעמי לבצע איזון בין היתרון שבמיקום המידע הזה על הרשת לעומת מיקום המידע במחשב האישי. יכול להיות שיש מקום לקבל היתר מן המשתמש באותו השירות, לגבי העדפותיו בעניין זה.

לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן

 

הדין הישראלי לעניין האבטחה

הבעיה העיקרית במכירה באמצעות רשת האינטרנט מתעוררת בזמן התשלום עבור המוצר שנרכש, שכן "שידור" מספרי כרטיסי חיוב דרך האינטרנט על ידי הלקוחות אינה מבטיחה בהכרח מעבר מוגן ובטוח.

ככל שעסקים רבים יותר מתנהלים דרך האינטרנט, גדל הפיתוי עבור גורמים עבריינים לנסות ולדלות מספרים של כרטיסי חיוב ופרטים נוספים הדרושים לצורך הזמנת מוצרים, תוך חיוב חשבון האשראי של בעל הכרטיס.

המחסום, הניצב כיום בדרך למימוש מלוא הפוטנציאל של המסחר האלקטרוני, הינו היעדרם של תקני ביטחון מתאימים. ללא אבטחה יעילה של הפעולות המתרחשות דרך רשתות פתוחות או בלתי מוגבלות, המסחר האלקטרוני יכול ליצור סיכון משמעותי לצרכנים לבנקים ולסוחרים.

בשלב זה מרבית הרשתות מעבירות את המידע בצורה בלתי מוצפנת או ברשת פתוחה. הכוונה, שאדם בעל מיומנות ובקיאות בענף המחשבים יכול לצותת אלקטרונית ברשת ולדוג בחכתו מספרי כרטיסים ומידע אישי שיכול לסלול את הדרך לשימוש לרעה בכרטיס החיוב, שממנו ייפגעו צרכנים סוחרים ומוסדות פיננסיים אחרים.

מן היום שבו הפך האינטרנט לנחלת ההמונים, הטרידה בעיית אבטחת המידע את המעוניינים בשילוב המסחר באוטוסטרדת המידע. רבים טוענים, שלא בטוח לרכוש מוצרים באמצעות כרטיסי חיוב ברשת מחשבים פתוחה, שנוכלים עלולים לארוב בה כדי להעתיק את המספרים של כרטיסי החיוב. רבים טוענים, גם בימים אלה, כי עדיין לא בטוח לרכוש מוצרים באמצעות כרטיסי חיוב ברשת מחשבים פתוחה, שנוכלים "אורבים" בה כדי להעתיק נתונים של כרטיסי חיוב.

ואכן, אירעו מקרים שבהם חדרו נוכלים למערכות המחשוב של חברות האשראי השונות, דלו מהן אינפורמציה הנוגעת לכרטיסי חיוב המצויים בתפוצה, ובדרך זו שכפלו כרטיסי חיוב "תואמים" ורכשו באמצעותם סחורות אצל ספקים שונים[64].

במקרה שנדון בארה"ב[65] מצא תושב מינסוטה דרך לחדור לתוכנת המחשב של "אמריקן אקספרס" ולשלוף פרטים של כרטיסי חיוב , ובאופן זה לייצר כרטיסי חיוב "תואמים" מזויפים.

בישראל, נחקקו חוקים המסדירים, בין השאר, גם סוגיות אלו. חוקים אלו הם חוק המחשבים התשנ"ה – 1995 וחוק כרטיסי חיוב התשמ"ו 1986.

עבירת הגניבה שבסעיף 16 לחוק כרטיסי חיוב[66] לא כוללת את היסוד הפיזי "נשיאה", שכן, המחוקק צפה מקרים עתידיים בהם ייטול הנוכל כרטיס חיוב וישתמש בו לצורך הזמנת מוצרים דרך אמצעי התקשורת השונים , לרבות מערכות אינטראקטיביות. חשוב להדגיש, כי סעיף זה כלשונו, אינו חל על מקרים של שליפת מידע הנוגע לכרטיסי חיוב ממערכות אינטראקטיביות. שכן, במעשה זה ניטלים פרטי הכרטיס ולא הכרטיס גופו כמצוות סעיף 16 לחוק כרטיסי חיוב.

הפתרון לבעיה זו מצוי, על כן, במסגרת סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב הקובע ששימוש בכרטיסי חיוב או במרכיב ממרכיביו בכוונה להונות, מהווה עבירה פלילית. סעיף זה פותר את הקושי בהטלת אחריות פלילית על מי שעושה שימוש בתוכנו הכלכלי של כרטיס החיוב, שכן נוכל הדולה מידע ממערכת המחשב אודות פרטי כרטיסי חיוב, מבצע בכך הונאה באמצעות מרכיב ממרכיבי כרטיס החיוב. רואים אנו, אפוא, שחוק כרטיסי חיוב, היותו חוק הצופה פני עתיד, יצר מנגנון המחסה אף מקרים של הונאה באמצעות כרטיסי חיוב או פרטי כרטיסי חיוב ממערכות המחשב האינטראקטיביות[67].

לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן

 

פיתוח מערכות אבטחה למסחר האלקטרוני

רבים רואים באינטרנט כלי מסחרי אידיאלי ולכן מושקעים מאמצים רבים בפיתוח מערכות אבטחה לאינטרנט.

הרעיון המרכזי הינו זיהוי חד ערכי בין מחשב הלקוח לכרטיס החיוב שלו,  כאשר שיטת הצפנה תסווה את מספרו של כרטיס החיוב, אשר ישוב וילבש  צורתו האמיתית רק על ידי מערכת הפענוח השמורה בידי החברה המנפיקה את כרטיסי חיוב, ובידי הבנק.

רוב היושבים על המדוכה בנושא אבטחת מידע במערכות האינטראקטיביות מאמינים שהפתרון גלום בתקן בינלאומי שיעסוק באבטחת מידע ויחייב מכוח הוראות דין פנימיות של כל מדינה ומדינה.

מספר חברות שוקדות כיום על פיתוח טכנולוגיה, שתאפשר העברת כסף בזמן אמת ברשת תקשורת ממוחשבת, ובכך להיות "הבנק האלקטרוני הראשון". הרעיון הבסיסי זהה, הלקוח מרשה לבנק מקוון למשוך סכום כסף נתון מחשבון העובר ושב שיש לו בבנק והכסף האלקטרוני הזה משמש לרכישת מוצרים מהאינטרנט, בתנאי שהאתר באינטרנט נכון לקבל מטבע זה.

לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן
 

הצפנת מידע

כללי

בלא הצפנה לא יכולה להתנהל פעילות מסחרית מאובטחת באינטרנט. מנגנוני הצפנה משמשים בפרוטוקולי-תקשורת מתוחכמים[68] , המאפשרים למסור פרטי כרטיס אשראי ברשת לצורך ביצוע קניות בלא חשש שיגיעו לידיים בלתי מורשות. הצפנה היא חלק בלתי נפרד ממנגנונים לתשלום אלקטרוני ולהנפקת כסף דיגיטלי (e-cash) ולהעברת כספים בין-בנקאית, ולבד מהסתרה לשמה (כדוגמת הצפנה של ממסרי דואר אלקטרוני) היא משמשת גם בתהליך של חתימה באמצעות מחשב, הידוע כחתימה דיגיטלית[69].

לעניין הצורך באבטחת מידע ברשת האינטרנט, נביא מספר דוגמאות אשר ישפכו אור על משמעות הצורך הזה, כדלקמן[70]:-

1.                בשנת 99' גזר כב' השופט יצחק כהן[71] מבית משפט השלום בחיפה את דינו של גיל פז, מי שהיה מנהל מערכות התיב"ם (תכנון באמצעות מחשב) ברשות לפיתוח אמצעי לחימה רפא"ל, והורשע בעבירות לפי סעיף 6(ב) לחוק המחשבים לאחר שהחדיר וירוס למחשבי רפא"ל.

ככל הידוע, זוהי ההכרעה השיפוטית הראשונה בישראל המתייחסת לפשע מסוג זה, והיא משקפת גישה מחמירה עם העבריינים מתוך הכרה בתפקידן המרכזי של מערכות מחשב בחיים המודרניים. פסק דינו של השופט כהן ניתן לצדדים על גבי דיסקט.

בגזר דינו מפנה בית משפט השלום בחיפה לשלושה אתרי-אינטרנט: האחד אתר של אוניברסיטת חיפה הכולל את נוסחו המלא של חוק המחשבים בעברית; השני הוא האתר של הרשות לפיתוח אמצעי לחימה, והשלישי כולל מאמר משפטי שהתפרסם ב - CompLaw Papers , אודות המאבק במפתחי וירוסים למחשבים.

מהשוואה בין שתי הכרעות-הדין, זה של השופט בייקר וזה של השופט כהן, ניכרת בעליל העובדה שהחומר המשפטי בשפה האנגלית המצוי באינטרנט עשיר לאין שיעור מהמידע שבעברית. לכן, נראה כי על המשפט הישראלי להיות עירני לעובדה זו, אשר מעידה כאלף עדים על בעיה שעלולה להיווצר כתוצאה מכך ועל כן, כדברי השופט חשין, "חוכמתנו שלנו -  חוכמת המשפט - היא, שנדע להתאים מהירותנו לעולם סביבנו"[72].

הצורך באימות השולח עולה לאין ערוך כאשר מדובר בפסק דין שנשלח אל הצדדים – הרי שאם ייעשה ניסיון כלשהו לשנותו את אותו פסק הדין, תהא בכך משום השפעה על צדדים מסתמכים ובכך יכול הדבר לפגוע במהימנות פסקי דין הניתנים על ידי בתי המשפט, בלא מערך כלשהו המאבטח את מהימנות תוכן פסק הדין וקבילותו.

2.                בפרשת רפאלי[73] ניסה אחד מעובדי החברה לשבש את עיסוקי החברה לאחר פיטוריו, תוך התחברות לרשת הפנימית, מחיקת קבצים חיוניים וניסיון שלא עלה יפה למחיקת רישום ההתחברות שלו לתוך מחשבי החברה.[74]

שיטות ההצפנה המודרניות עושות שימוש בקוד אחד לצורך הצפנת המסר, ובקוד אחר לשם פענוחו. שיטות אלה קרויות בשם הכולל "הצפנה א-סימטרית", המתבססות על שני מפתחות משלימים, המסורים לכל משתמש - קוד אחד גלוי וידוע לכל[75] וקוד אחר חשאי[76]. מה שהוצפן בעזרת הקוד האחד ניתן לפענוח בעזרת הקוד האחר בלבד, ולהפך.

המשתמש רשאי ומעוניין להפיץ את המפתח הציבורי שלו בפומבי. הוא יכול לעשות זאת כחלק מכל הודעת דואר אלקטרוני שלו, להציב את המפתח באינטרנט, או למסור אותו לפרסום באתרים שזו תכליתם והתמחותם. המשתמש מעוניין בכל זה מפני שאז יכול כל אדם לשגר אליו מסר שיוצפן באמצעות המפתח הציבורי. כך מתבצע תהליך ההצפנה הנפוץ ביותר[77]:

אדם הרוצה להעביר מסר כלשהו לאדם אחר, בלי שבדרך יהיה מי שיוכל לפענחו, חייב להצפין את המסר בעזרת המפתח המתאים. מרגע שהמסר הוצפן, אפילו המפתח הציבורי שיצר אותו לא יכול לפענחו! השולח שהצפין את המסר חייב לשמור אצלו העתק בלתי-מוצפן, מפני שאחרת לא יוכל להבין מה שיגר.

ההערכה המקובלת היא, כי נדרשים חודשי-עבודה ממושכים של מחשבי-על יקרים כדי לפענח את ההצפנה הא-סימטרית המקובלת עתה, וכי היות שכך, אין זה כלכלי להתמודד עמה.

עוצמת ההצפנה נבחנת לפי אורך המפתחות ששימשו ביצירתה.  PGP היא טכנולוגיה אשר יכולה ליצור מפתחות הצפנה בטווח של 2048 - 128 ביט. הצפנה זו נחשבת חזקה מאד, והרוב המכריע של משתמשי המחשב אינם זקוקים להצפנה כה-חזקה.

כשמתקבל המסר המוצפן אצל הנמען, הוא מפענח אותו באמצעות המפתח הפרטי שברשותו[78]. אם המשתמש מאבד את המפתח הפרטי שלו[79], לא יוכל עוד לעולם להבין מה נשלח אליו[80].

גם החתימה הדיגיטאלית מתבצעת באמצעות הצפנה. אלא שכאן חותם אדם על מסמך באמצעות המפתח הפרטי, הייחודי, שלו[81]. החתימה מזהה את חותמה בוודאות גמורה[82].

כאשר יגיע המסמך החתום לנמענו, תופיע על מסך המחשב הודעה המאשרת את זהות החותם וכן העובדה שאיש לא התערב במסמך מאז שנחתם. מדינות רבות בארה"ב חוקקו כבר חוקים המסדירים את הפעלתה של החתימה הדיגיטלית ועיגנו את מעמדה המשפטי[83].

לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן

 

הדין הישראלי:

ישראל מצויה בחזית הפיתוח באינטרנט, ויש בה גם חברות העוסקות בהצפנה[84]. הדין הישראלי מציע לכאורה תשתית משפטית נוחה להצפנה, שכן הוא שם דגש הולך וגובר על הגנת הפרטיות[85].

החוקים הבולטים שבהם - חוק יסוד: כבוד אדם וחירותו, האוסר פגיעה בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו; חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 המחייב מנהלי מאגרי מידע לנקוט אמצעים לאבטחת המידע שברשותם; סעיף 19 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 הדורש חסיון עו"ד לקוח.

אם כן, יש מקום להיות מופתע במידה רבה מהידיעה שהעיסוק בהצפנה אינו חוקי בישראל. למעשה, הצפנה היא מוצר בר-פיקוח לצד מערכות נשק, כדוגמת טילים. שורשי ההוראה העוסקים בשימוש בהצפנה הינם לצרכים צבאיים. כיום, הצטמצמו ההגבלות בפועל על נושא ההצפנות[86] פרט לצורך להגן מפני שימוש בדואר אלקטרוני מוצפן אשר יכול ועלול להביא לתיאום, תכנון ופיקוד על פעולות טרור.

האיסור על השימוש וההחזקה של אמצעי הצפנה ללא היתר נקבע בסעיף 2 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (עיסוק באמצעי הצפנה), התשל"ה- 1974[87] הקובע, כי:-

"לא יעסוק אדם באמצעי הצפנה אלא על פי רשיון מאת המנהל[88] ובהתאם לתנאי הרשיון."

ה"עיסוק" באמצעי הצפנה מוגדר בסעיף 1 להכרזת הפיקוח על מצרכים ושירותים (עיסוק באמצעי הצפנה), התשל"ה- 1974[89] לאמור:

"עיסוק בפיתוח, בייצור, בהחזקה, בשימוש, ביבוא, בהובלה, בהעברה ממקום למקום או מיד ליד, בהפצה, במכירה או ברכישה של אמצעי הצפנה, של שיטת הצפנה, של מפתח הצפנה, או של רשימה המתייחסת להצפנה, או טיפול בהם בכל דרך אחרת."

לא רק העיסוק בהצפנה בתוך ישראל אסור ללא רשיון, אלא גם ייצוא אמצעי הצפנה אסור ללא היתר על פי צו הפיקוח על היצוא (ציוד לחימה וידע צבאי), התשל"ז - 1977.[90]  לעניין צו זה, אמצעי הצפנה מוגדרים[91] כ"ציוד לחימה."

הלכה למעשה, הצו הוא אות מתה[92]. אולם פירושו המעשי הוא, שאדם שיצפין מידע וזאת כדי למנוע גילויו על ידי מי שלא נמען לאותה הודעה, מתוך חובה מקצועית[93], ייחשב למפר חוק ולעבריין ולא כמי שממלא אחר חובותיו המקצועיות[94]. חמור מכך, אפילו מי שמבצע רכישת מוצר באמצעות כרטיס אשראי באינטרנט מבצע "שימוש באמצעי הצפנה" בלשון הצו, ופעולתו בלא רשיון היא אפוא עבירה פלילית[95].

ואמנם, מסמך שנמצא לאחרונה לעיון באתר של ועדת האינטרנט הממשלתית, ואשר חובר, בין השאר, על ידי עו"ד בראיין נייגן, יועצה המשפטי של הוועדה[96] , ממליץ להתיר באופן גורף שימוש בכל עוצמת הצפנה שהיא לצורך זיהוי. הוא מסתמך על הטענה הרווחת שיכולת זיהוי חזקה, היא תנאי הכרחי בל-יעבור לכל תשתית תקשורת באינטרנט.

אשר להצפנת מידע, מחברי המסמך טוענים, כדלקמן: -

"הגורמים המוסמכים צריכים לשקול את שיקולי הביטחון, מול שיקולי קיום מסחר ושימוש אמין ברשת, אל מול חירותו של האדם להגן על צנעתו"

בהמשך לאמור לעיל, נקבע על ידי ועדה זו, כי:-

"ניתן לקבוע אורך תקני למפתח הצפנה, שעבור שימוש בו, יפורסם היתר גורף. את האורך יש לעדכן מפעם לפעם. לחילופין, ניתן לפרסם תקופתית רשימת תוכנות לשימוש ביתי, שההצפנה בהן מותרת. הממשל האמריקאי, מתיר לאחרונה יצוא של 128 ביט לשימושם של מוסדות פיננסיים (בנקים) במדינות מערביות".

הצפנה – הלכה למעשה

החל משנת 1994, משרד התקשורת מאשר לספקיות אינטרנט, למכור שירותי אינטרנט לציבור הרחב. ומאז, כל תושב ישראלי יכול להתחבר לאינטרנט, ולהשתמש בתוכנות דפדפן הקיימות ברשת. תוכנת הדפדפן של Netscape, כבר בגרסתה הראשונית (סוף 1994), מכילה יכולת הצפנה (SSL) המאפשרת לקיים תקשורת מוצפנת עם שרתי מידע. יכולת זהה קיימת גם בדפדפן של MicroSoft (1996). בגרסאות 4 של דפדפנים אלו (אמצע 1997), כוללים דפדפנים אלו יכולות הצפנה לשימוש עצמי, גם עבור הודעות של דאר אלקטרוני, ושוב, באופן "ידידותי" מאוד. תקנות יצוא הנשק של הממשל בארה"ב, מגבילות ל 40-56 ביטים (הצפנה חלשה) את אורך המפתח. לעומת זאת, תוכנות אחרות להצפנת דואר אלקטרוני (PGP למשל), זמינות מזה זמן רב באינטרנט. יש לציין כי קיימות גירסאות עם הצפנה של 128 ביטים (הצפנה בינונית) המיועדות לשימוש אזרחי ארה"ב בלבד.

מוצרי הצפנה אלה מיועדים במקורם לשלוש מטרות:

1.    לאפשר תשלום ברשת על ידי כרטיסי אשראי.

2. לאפשר שימוש בתעודות-זיהוי דיגיטליות כדי לזהות שרתי-מידע ו/או משתמשים.
3.    לאפשר חתימה דיגיטלית על מסמכים.

יש להוסיף, כי אמצעי הצפנה מופעלים בישראל לא רק באינטרנט, אלא גם ברשתות תקשורת וכאמצעי הגנה על מאגרי מידע רגישים[97].

בהקשר זה, מן הראוי לציין כי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א -1981, מחייב נקיטת אמצעים סבירים לשם ההגנה על מאגרי מידע הכוללים מידע מזוהה על הפרט. הוראות בטחון החלות על משרדי ממשלה גם מחייבות נקיטת אמצעים סבירים להגנה הביטחונית על מידע שנמצא בידי המשרדים. בנוסף, האחריות המקצועית לשמור על חיסיון מידע ביחסים מסוימים (כגון חיסיון עו"ד- לקוח); הצורך המסחרי לשמור על סודות מסחריים; והאחריות הסטטוטורית המוטלת על גופים מסוימים לשמור מידע בסוד- כל אלו מחייבים היום, הלכה למעשה, שימוש באמצעי הצפנה ברמה זו או אחרת באשר למידע הנמצא במערכות ממוחשבות או המועבר באמצעותן. 

לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן

 

הדין הרצוי

כאמור, מוצרי הצפנה אישיים מספקים שני שירותים בסיסיים: הצפנה לצרכי זיהוי, והצפנת המידע עצמו.  עצמת ההצפנה נקבעת במיוחד לפי אורך המפתח (ביטים) שבו משתמשים.

הצפנות ככלי לזיהוי: מומלץ להתיר באופן גורף שימוש בכל עוצמת הצפנה שהיא. עם זאת, יש להבטיח כי מוצרי זיהוי כאלה, לא ניתן יהיה להסב אותם למוצרי הצפנת מידע. כעקרון, שיטת RSA היא הפופולרית והמקובלת לעניין זה, ומשתמשים במפתחות בני 512 ועד 2048 ביטים (הצפנה חזקה). הטענה הרווחת היא שיכולת זיהוי חזקה, היא תנאי הכרחי בל-יעבור לכל תשתית תקשורת כלשהי באינטרנט. בלעדיה, לא יתקיים, שום מסחר אלקטרוני.

הצפנת המידע עצמו הוא לב העניין. הגורמים המוסמכים צריכים לשקול את שיקולי הביטחון, מול שיקולי קיום מסחר ושימוש אמין ברשת, אל מול חירותו של האדם להגן על צנעתו. ניתן לקבוע אורך תקני למפתח הצפנה, שעבור שימוש בו, יפורסם היתר גורף. את האורך יש לעדכן מפעם לפעם. לחילופין, ניתן לפרסם תקופתית רשימת תוכנות לשימוש ביתי, שההצפנה בהן מותרת. הממשל האמריקאי, מתיר לאחרונה יצוא של 128 ביט לשימושם של מוסדות פיננסיים (בנקים) במדינות מערביות.

לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן
 

חתימה דיגיטלית

 

כללי

מהי החתימה האלקטרונית ומהי החתימה הדיגיטלית?

עם המעבר לביצוען של עסקאות באמצעים אלקטרוניים, נדרש תחליף לחתימה המסורתית בדיו על גבי נייר כאמצעי לזיהוי הצדדים ולאימוץ מסרים.

לכאורה, ניתן לחתום על מסמך בדרך אלקטרונית על ידי הוספת סימן מזהה בנלווה למסמך או על דרך סריקה של חתימה רגילה לצורה דיגיטלית. אולם דרך זו אינה מקנה כל ערובה לזהות החותם או לעובדה שהמסמך עבר שינויים כלשהם.

צד, המעוניין בכך, יכול בקלות רבה לבצע שינויים או להעתיק את הסימן או את החתימה שצורפה למסמך, בלא שתהיה שליטה כלשהי לבעל החתימה או החותמת.[98]

החתימה הדיגיטלית נועדה לפתור בעיה זו של העתקה, כפילות ושינוי מסמך אלקטרוני, אשר יכולים לא פעם להטעות בדבר מהימנותו של המסמך שנתקבל.

 לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן

 

תכלית השימוש בחתימה דיגיטלית

מאפשר להשיג מספר מטרות ראייתיות ומהותיות, כאחד:-

הצורך בחתימה דיגיטאלית עלה, כאשר פלוני התלונן, שלא נתן את הסכמתו למה שאלמוני חייבו לעשות בהסתמך על טופס התחייבות של פלוני לאלמוני, שבוצע באמצעות האינטרנט. וכדי להעמיד דברים על דיוקם, נביא דוגמא לכך, כדלקמן:-

דוגמא 1: אלמוני, בעל חנות פרחים באינטרנט, שלח פרחים לזהבה שומרון וחייב את פלוני בכרטיס האשראי, לאחר שפרטיו נמסרו לו באתר האינטרנט. לאחר שפלוני ראה את החיוב המוזר בפירוט התשלומים בכרטיס האשראי שלו, נוכח לראות שחויב על ידי אלמוני, בעל חנות הפרחים, בסכום X. מבירור נוסף שערך עם החנות, הבהיר אלמוני, כי אדם כלשהו, ויכול להיות כל אחד – כולל מר פלוני, כמובן - נכנס לאתר של אלמוני, בעל חנות הפרחים הוירטואלית, הזמין פרחים לכתובת מסוימת, וחייב את כרטיס האשראי של פלוני. במצב דברים זה, יש לבחון גרסתו של מי עדיפה. לעזרתנו נגייס את דיני הראיות ואת דיני כרטיסי חיוב, כשכל זה היה יכול לבוא על סיומו בשימוש בחתימה הדיגיטאלית, אשר מהווה "מסמך", המעיד על זהות השולח ועל גמירות דעתו, ובכלל, ברגע שקיים מסמך כאין זה, הטלת האחריות הינה מלאכה פשוטה הרבה יותר, מאחר ומספר האפשרויות לקרות המחדל הינן מצומצמות בהרבה יותר מאשר בסיטואציה בה נעשה שימוש בכרטיס האשראי – ללא החתימה הדיגיטאלית[99].

חתימה דיגיטאלית אמורה למנוע מצב זה וזאת תוך שימוש בטכנולוגיה, המאפשרת הוספת "טביעת אצבע" דיגיטאלית על המסמך הנשלח. דבר זה נעשה בעזרת שיטת המפתחות. שיטה זו מאפשרת לשולח לחתום את המסר שלו באמצעות מפתח פרטי ופתיחת המסר אצל הנמען באמצעות מפתח ציבורי מתאים לטכנולוגיה בה קודד המסר, כפי שמתואר בפירוט ובהרחבה בפרק "צופנים וקידוד"[100].

דוגמא 2: מסרים שהועברו ממכותב אחד אל מכותב אחר התבררו כמסרים שגויים, מטעים ומגמתיים, לעיתים, על ידי בעלי אינטרסים, ש"צותתו" להעברת המסרים, תוך כדי קבלת המסר ושליחת מסר אחר לנמען.

לחתימה הדיגיטלית ישנם מספר שימושים ו/או ייעודים כמפורט כדלקמן:-

א.                  אימות זהותו של הצד שכנגד

ב.                  הבטחת אותנטיות ושלמות המסר

ג.                    אימוץ מסרים

ד.                  קיומו של מסמך אחד המשמש לצרכים ראייתיים

ה.                  חותמת זמן תאריך

יתרונות וחסרונות החתימה הדיגיטאלית ביחס לחתימה הידנית:

יתרונות:-

·        הקושי בזיוף –  בשל השימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים ומתפתחים ובשל העובדה שהצופן ממנו מורכבת החתימה, הינו בעל 128 ביט[101], יש להניח, כי עבריין ממוצע לא יוכל לזייף את החתימה.

·        היחס בין החתימה למסר החתום – החתימה מוצפנת באופן יחסי ובהתחשב במסר החתום. על כן, שילוב זה בין השניים, מחזק ומקשה את שינוי המסר בלא שיהא על כך סימן מזהה או מפליל כלשהו.

·        זיהוי החותם למול צדדים שלישיים המסתמכים על החתימה – כאמור לעיל, קבלת המסר מעידה על זהותו של השולח. החזקה היא שהמסר נשלח על ידי מי שחתום עליו. על כן, יכולים צדדים שלישיים להסתמך על המכתב החתום בחתימה דיגיטלית.

·        מניעת התכחשות למסר -  אין השולח יכול להתכחש למסר או לטעון, כי לא יצא תחת ידו. בכל מקרה, גם אם אכן קרה הדבר והמסר לא נשלח על ידו, יש להניח, כי זה בשל אובדן השליטה על החתימה, המעיד על רשלנותו של השולח ואחריותו.

חסרונות:

·        אובדן שליטה על אמצעי החתימה – עם אובדן השליטה על אמצעי החתימה, על בעל החתימה מוטלת החובה להודיע לגורם המאשר ולכל מי שעלול להסתמך על החתימה שהשליטה עליה עורערה באמצעים המקובלים, כפי שיוגדרו בתקנות מתאימות.

·        פרטים מזהים שגויים, שקריים או לא מלאים שנמסרו לגורם המאשר.

·        אובדן שליטה של הגורם המאשר על מאגר המידע שבניהולו או על אמצעי החתימה המזהה אותו.

 לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן

 

 

מפתחות, מהם?

ישנם כל מיני סוגי מפתחות ברשת האינטרנט וכל תפקידם מתבטא בשליחת מסר מקודד אל נמען מסוים, אשר ידע לפענחו וידע בוודאות ממי נשלח אותו המסר. כל זוג מפתחות מקודד באופן שונה וקיימים אתרים שונים ברחבי האינטרנט אשר מספקים מפתחות אלה. בין כל שני מפתחות ישנו קשר של מקודד ומפענח. כלומר, מסר מקודד שנשלח אל נמען ספציפי, מפוענח על ידי הנמען בעזרת מפענח המתאים לשיטת הקידוד. לעניין זה, נציין, כי ישנם מספר סוגי מפתחות:

זוג מפתחות פרטיים

זוג מפתחות ציבוריים[102]

מפתח ציבורי ומפתח פרטי

לצורך הדיון במסגרת מאמר זה, נדון בצמד המפתחות "מפתח ציבורי ומפתח פרטי".

אחד התנאים הבסיסים לקיום סחר היא האפשרות לזהות בודאות את השותף לסחר, ולהבטיח שניתן יהיה לאכוף את העסקה עליו[103]. במסחר האלקטרוני, קיימות עדיין אפשרויות רבות להתחזות לאחר. לשם מניעת תופעה זו, יש להקים רשות מרכזית לניהול מפתחות ציבוריים ופרטיים[104]. רשות זו, שאמורה להיות גוף ציבורי או מעין ציבורי, תנהל רישום וזיהוי אלקטרוניים של סוחרים אלקטרונים. מתקשר במסחר אלקטרוני יוכל לוודא את זהות המתקשר עמו, ולאמת שהמתקשר אכן מי שהוא מתיימר להיות. רעיונית, גוף זה כדאי שיהא מקושר לרשם החברות במשרד המשפטים.

עם זאת, מומלץ להקים רשם מפתחות ציבוריים ופרטיים, תוך תיאום עם הגורמים המקבילים בעולם.

חוק חתימה אלקטרונית[105], אשר נחקק לאחרונה בישראל, נותן מענה לבעיה המתוארת לעיל ותורם לביעור הפחד מביצוע עסקאות (טרנסאקציות) באינטרנט.


לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן

 

דיני הראיות בשירות אמצעי התשלום באינטרנט

 

כלל הראיה הטובה ביותר

כלל הראייה הטובה ביותר הורד מכסאו הרם כ"כלל היחיד והעליון בדיני ראיות" : "הכלל לפיו יש להביא את הראייה הטובה ביותר שאפשרי להביאה בהקשר לעובדה אותה רוצים להוכיח[106]. משמעות הדבר היא, שאין להביא ראייה, אשר מטבעה מצביעה על קיום ראייה טובה יותר בידי הצד."[107]

הכלל נתפרש כבעל שני ראשים:

1.         ראש אחד שולל הבאת ראייה כאשר ישנה ראייה טובה ממנה.

2.         השני, מאפשר מקום שאין ראייה טובה להביא ראייה פחות טובה ואף ראייה גרועה[108].

כלל זה חייב קיומם של חריגים, שכן נוקשותו הכבידה עד מאוד על הצדדים, כשנדרשו להביא את הראייה הטובה ביותר, ולעיתים לא הייתה זו בהישג יד, או שהבאתה הטילה עליהם נטל כבד ובלתי סביר. כך, בהליך אבולוציוני, איבד הכלל ממעמדו[109].

כיום, כל שנותר מן הכלל הוא הדרישה להוכיח מסמך באמצעות מקורו, והוא חל מקום שתכלית הצגתו של המסמך היא הצגת תוכנו. בפסיקת המשפט המקובל, ניתנו מספר נימוקים לכלל זה:

1.         החשש שאדם שאינו מציג את המקור מבקש להסתיר דבר מה.

2.         ההנחה שהמסמך המקורי "ידבר" טוב מכל בעד עצמו.

3.         ההנחה שהמסמך המקורי כולל את השלם.

על ידי הבאת המסמך המקורי מוּ­סַר החשש, שהושמטו חלקים ממנו או שקיים שינוי, בין שמקורו בתום לב ובין שמקורו בזדון, בין המסמך המקורי לבין הראייה המשנית[110].

ואולם, כלל הראייה הטובה ביותר ככלל של קבילות ולא של מהימנות בלבד[111] - הוביל לתוצאות קשות.

במקרים בהם ניתן היה להסיק על דבר קיומו של מסמך מקורי, נשללה מצד, אף אם לא היה בידו להביא את המסמך המקורי, היכולת להוכיח את טענותיו, וזאת, בשל כשל טכני בלבד של הבאת ראייה משנית, אשר לא הותרה בבית המשפט. יתר על כן, גם במקרים בהם ניתן היה, לכאורה, להביא את המסמך המקורי, כרוך היה הדבר בקשיים רבים וההכבדה על הבאת הראיות הייתה בלתי סבירה.

כתוצאה מהאמור, נקבעו חריגים לכלל, ובהם חריגים המתירים הבאת ראייה משנית: כאשר המסמך המקורי אבד או הושמד[112], כאשר אין אפשרות טכנית או שקיים קושי רב בהבאתו של המסמך המקורי[113], כאשר נמצא המסמך ברשות אדם אחר שאין יכולת לכפות עליו להביאו או להציגו או כאשר היריב מחזיק במסמך ומסרב להגישו[114]. בנוסף, ניתן להוכיח תוכנו של מסמך באמצעות הודאת הצד שכנגד בתוכן המסמך, כאשר די בעדים שיעידו על עצם ההודאה.

הבעיה המשפטית הנלווית לפלטי מחשב – עדות מפי שמועה וראייה משנית. צד להליך משפטי, המבקש להציג בפני בית המשפט פלט מחשב כראייה לאמיתות תוכנו, נתקל בשני הכללים המוכרים העומדים לו לרועץ:

א.                  הכלל האוסר על עדות מפי שמועה.

ב.                   כלל הראייה הטובה ביותר.

על פי הגישה המשפטית המקובלת, פלט מחשב המוצג כראייה לאמרה שנאמרה מחוץ לבית המשפט, מהווה עדות מפי השמועה. זאת, אף אם עורך הפלט מעיד בפני בית המשפט, אך אינו מעיד על דבר אמיתות תוכנו של הפלט. כמו כן, פלט המחשב הוא לכאורה ראייה משנית, שכן את הראייה המקורית מהווים הנתונים המקוריים אשר הוזנו למחשב[115].

 לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן

 

הדין הרצוי – מקבילות למשקל

באם ניישם את המוסבר לעיל, נראה כי פלט מחשב מהווה בדרך כלל, עדות מפי השמועה, כהגדרתה במשפט הנוהג. לעיתים גם יוכל פלט המחשב להוות ראייה משנית, בהתקיים ראיות מקוריות טובות ממנו. על מנת שהוא יהווה ראייה לכל דבר, יהא עליו ליפול לחריג הנמצא בהוראת סעיף 36 לפקודת הראיות, המתייחסת ל"רשומה מוסדית"[116].

זהו השלב בו עלינו לשאול עצמנו האם חששו של המחוקק אינו מוגזם יתר על המידה, באופן שהופך את השימוש בראיות ממוחשבות למוטלות בספק ואת ההליך המשפטי כולו לבלתי יעיל[117].

חששו העיקרי של המחוקק הינו "בידוי ראיות". חששו, כי ישנה סבירות גבוהה לקבלת "אורחים בלתי קרואים" אשר יעשו שימוש לרעה ברשומות המחשב. אולם, גם מסמך נייר שכותבו מעיד על תוכנו, אינו חסין מפני תרמית ומפני זיוף. האם משום כך נשללת קבילותו כראייה?

כאשר מסדירים נושא קבילותן של ראיות, יש לתת את הדעת על ההשלכות שיש לכך:

מן הצד האחד, החשש שמא ראיות שאינן מהימנות תובאנה בפני בית המשפט בשל פרצה שבדין והם אלו שיכריעו את גורל המשפט.

מן הצד האחר, האפשרות שראיות מהימנות וראויות לא תובאנה בפני בית המשפט מן הטעם שהוראות הדין מנעו את קבילותן. המחוקק נתן משקל יתר לחשש הראשון. בכך התעלם מהעלות הכלכלית והחברתית, הנגרמת ממניעת היכולת להוכיח בראיות מהימנות. שוק אמצעי התשלום ספג חבטה עקב אי קבלת ראייה ממוחשבת בבית המשפט במובן זה שעל עסקים להחזיק במערכת כפולה – האחת המבוססת על נייר והאחרת – ממוחשבת.

כל תכליתה של הראשונה היא תכלית ראייתית בלבד ובכך נוצר מעצור בעגלת הטכנולוגיה.

משום כך, לדעתי, יש להתיר ביתר קלות קבילותן של ראיות מחשב ובד בבד להותיר בידי בית המשפט את שיקול הדעת המלא לשקול שיקולי מהימנות וליתן לכך ביטוי בקביעת משקלה של הראייה – עד כדי איפוס המשקל במקרים חריגים.

 לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן

 

קבילות דואר אלקטרוני כראייה –

בחיים העסקיים המודרניים משמש הדוא"ל כחלופה טבעית למכתב רגיל, שיחת טלפון, מזכרים ותרשומות שונות. מטבע הדברים, נכנס הדוא"ל למערכת המשפט כראייה במהלך התדיינויות משפטיות. הן בהתדיינויות בין עובד למעביד, במסגרת הליכים פליליים ובמסגרת התדיינויות עסקיות לחלוטין. מעשה שיגרה הוא כיום שצד להליך מבקש להסתמך על מסמכי דואר אלקטרוני – שלו – של הצד שכנגד או של צד שלישי - להוכחת טענותיו בהליך המשפטי[118]. לדוגמא:

1.         בעת משלוח מסמך בדוא"ל לצד האחר, אשר מאשר את החיוב בגין המוצר שנרכש ו/או נמכר, יש בכך משום קיבול המצביע על גמירות דעתם של הצדדים.

2.         מצב בו הקונה מציין את אמצעי התשלום אשר באמצעותו הוא מעוניין לרכוש את המוצר וכן את פרטיו בדוא"ל. בהצגת ראייה זו, יוכל המוכר להוכיח, כי הקונה הסכים למכר הנ"ל.

יש לציין, כי הצד אשר אין בידו את הודעת הדוא"ל, מסיבות כאלו או אחרות, יוכל לדרוש צו המורה לבעל הדין האחר את מסמך הדוא"ל הרלוונטי. נדמה, כי ניתן להחיל הודעת דוא"ל בהגדרת "מסמך", המצויה בתקנה 112[119]. אף שיהיה קשה להוכיח קבלת הודעה מעין זו מהצד שכנגד, לא יהיה זו שונה במיוחד מהוכחת המצאות כל מסמך אחר אצל הצד שכנגד.

לסיכום עניין זה, ניתן להגדיר מסמך דוא"ל כאמרה שלא במסגרת הליך משפטי. לפיכך, המדובר בעדות מפי השמועה. למיטב עניות דעתי, יש מקום ליצור, אם כן, חריג לכלל זה של עדות מפי השמועה ולקבל את מסמכי הדוא"ל כמסמכים קבילים להצגה במסגרת הליך משפטי.

לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן
 

סיכום

האינטרנט, עולם האפשרויות הבלתי מוגבלות. יש השואלים עצמם איך הייתה החברה מתפתחת בלא הכלי רב העוצמה והמפלצתי הזה, "האינטרנט". נראה, כי כל יום שעובר על המרחבים הקיברנטיים, מוסיף עוד אפליקציה (יישום) חדשה ועוד אלפי ומאות אלפי משתמשים באינטרנט.

האינטרנט, שהחל דרכו ככלי שרת בידי הצבא האמריקני, לצורך העברת מסרים ותעבורת מידע פנימי, צבר לו, תוך פרק זמן קצר יחסית, מימדים מפלצתיים, העולים על קצב התקדמות המחשב עצמו והשינויים שהוא חולל בפנינו.

כיום, כבר אי אפשר יותר לומר, כי העולם יהיה כפי שהיה לפני עידן האינטרנט. חוקים חייבים להשתנות ולאורם ישתנו גם אורחות חיינו ודרך המחשבה שלנו, לטוב ולרע. העיסוק במונח "העולם הפך לכפר גלובאלי" הופך לריאלי יותר ככל שמתוודעים לרשת האינטרנט וליכולותיה. מגלים מקומות חדשים, תרבויות חדשות, ואנשים אחרים, השונים מאיתנו ואולי הדומים למה שאנו רוצים להיות.

על כן, עולה הצורך בהקמת צוות של מומחים ממדינות שונות אשר ישבו בשולחן המשא ומתן ויגדירו אמנה ו/או הסכם ו/או הסכמים בינם לבין עצמם, אשר יביאו לרגולציה וייצוב של המסחר האלקטרוני על צורותיו השונות, אותן נפרט להלן.

מבין כל הנושאים אשר יש לדון בהם, במסגרת המשא ומתן בין המדינות השונות, יש להעלות נושאים בעלי חשיבות יתירה כגון:-

1.                דיון בעניין גבולות ידועים אודות היכולת הטכנולוגית החדשה, כולל טכנולוגיות קידוד.

2.                התצפית על זרימת המידע הגלובאלי.

3.                פשעים ברשת האינטרנט.

4.                וכן נושאים רבים אחרים.

בעצם, מדינות העולם צריכות לחקוק חוקים, להתקין תקנות ולנסח אמנות אשר יגדירו את כלל ההיבטים המשפטיים שמעלה האינטרנט לגבי הסחר הבינלאומי. על כן, נראה לי כדבר הגיוני ביותר להתחיל את "כדור השלג" ולקוות שמספר המדינות שיצטרפו לאותו מסמך מחייב, יוכלו לאכוף אותו במדינתם.

עם זאת, נראה כי התפיסה היא, שתמיד תימצא מדינה שתתיר הפרת כללים מסוימים, שמדינות אחרות, המהוות רוב, אוסרות. אך העובדה, שהאינטרנט הינו כפר גלובאלי מייתר את האיסור ואף יוצר, לעיתים, האדרה והענקת כוח רב לאותם אתרים בודדים המופעלים ממדינות המתירות את הפעלתם. על כן, התחושה היא שכל אחת לבדה לא תוכל כנגד האינטרנט והסחר האלקטרוני, ועל כן, לדעתי, יש מקום לכבול בהסכם כללי את המדינות[120].

אמצעי התשלום באינטרנט, אשר שונים במידה רבה מאמצעי התשלום אשר היו מוכרים עד היום, אולם נראה, כי תחום זה עודו בחיתוליו, ככל שהדבר נוגע לישראל.

מאמר זה בא לבחון מרכיבים בתפיסת האינטרנט ככלי לביצוע עסקאות חוצות גבולות גאוגרפיות לכל החפץ בכך, בלא הבדל בין עשירים לעניים, בעלי אמצעים וחסרי אמצעים. כל שצריך זה מודם, גישה לאינטרנט ואמצעי התשלום המתאים לביצוע העסקה בהתאם לכללים שנקבעים על ידי הצדדים לעסקה. נקודת המוצא, רובה ככולה, מבוססת על חומר שמקורו באינטרנט עצמו.

יש להניח, כי החיים ייראו אחרת בעניין זה עוד 10 שנים ואז נביט על היום במבט של "איך חיינו קודם בלי זה?" או נשאל עצמנו את השאלה "מה הם מטבעות כסף?". גרוע מכך, תארו את ילדנו חיים לתוך עידן זה. לצורך כך, הרשו לי להתרפק על ברכי ההיסטוריה ולבחון מה עלה בגורלו של האסימון, שלא חשבנו שיבוא יום ומישהו יחליט שאין לו כל חשיבות. והשאלה הגדולה היא, כמובן, מה החליף אותו? – כרטיס צבירה/חיוב ("טלכרט").

על כן, אני מעריך, כי המעבר לכרטיסי החיוב החדשים[121] יהיה מהיר ולכן נדרש המשפט להכין עצמו למעבר. כדי לעבור לכסף החדש, יש צורך לדאוג שהכסף החדש אכן עונה על כל הדרישות שלנו. יש לדאוג שנעשים כל סידורי האבטחה של המידע על הכסף שבכרטיסים אלה ויש לבדוק, כי הסיכוי לגלות טעות ו/או שיבוש בכמות הכסף שיש לאדם מסוים הינו אפסי ומידע זה ניתן לאיתור תוך מתן דגש על זמינות המידע וקצב זרימתו.

עם זאת, ישנן כיום בעיות רבות עם נושא חקיקת חוק חתימה אלקטרונית. אולם, נראה כי עם כניסתו של החוק, יש להעריך כי נושא הביטחון באינטרנט ואמצעי התשלום באינטרנט התרחב וגדל לאין ערוך עם חלף הזמן ולא ירחק היום בו נפסיק את השימוש בכסף הפיזי (המטבעות והשטרות) וכל שיוותר בידינו יהיה כרטיס הצבירה הפיזי, כרטיס האשראי וכן כרטיסים אחרים אשר בהם נקנה כל שדרוש לנו, החל ממוצרי החובה ועד למותרות.

הטכנולוגיה בנושא אמצעי התשלום לא השתנתה זמן רב וכל שינוי שבכל זאת ניכר בה היה שינוי קוסמטי, אשר לא הביא לשינויים מהותיים בעניין זה בהרגלי הקניות בציבור הרחב. עידן זה של האינטרנט הממשיך ומאיים על ביטול כל ההסדרים הקיימים כיום והשלטת נהלים והסדרים חדשים, אשר היו זרים למערכת הבנקאות בעבר, מביא את המערכת הזו לבקש, כי השינויים יתבצעו בהדרגה, על מנת לבחון אותם ולעמוד על טיבם.

 

ונחתום את דברינו עם אליבא כב' השופט מישאל חשין אשר כתב בהקדמה לספרו של עו"ד קוזלובסקי את הדברים הבאים[122]:

"בחלקים ניכרים במשפט ... כלי המשפט שבידינו לא יסכנו עוד לשימוש יעיל ביישומם על דרכי הטכנולוגיה החדשה: קהים הם מכדי לנתח בהם בחדות מצבים חדשים הנוצרים; צרים הם מהכיל קשיים שעל-דרך; קצרים הם מהגיע אל מקומות רחוקים. כך במחשב, כך ברשתות מחשבים, כך באינטרנט. ...... האם כלל הראיה הטובה ביותר - ככלל של קבילות - כלל ראוי הוא למידע-מחשב, והאם לא הגיעה עת כי יצרף עצמו אל חוקי חַמּוּרַבִּי? נעיין בדברים וידענו כי רעידת-האדמה תחת רגלינו היא מאותן רעידות המניעות יבשות ממקום למקום; כי דינים וכללים שחונכנו עליהם, מתחילה לכרסם בהם אי-רלוונטיות; כי גם אנו, מן העולם של אתמול, אם לא נמהר ונשנה עצמנו - נתאים עצמנו לעולם החדש - אפשר גם אנו נהפוך להיותנו בלתי-רלוונטיים.  

אכן, התשתית משנה עצמה מעיקרה. השינוי אינו אך בכללים הפוזיטיביים. השינוי מגיע עד הדוקטרינות שבמשפט אף-הן. עידן זה שאנו על סיפו, לא עוד נוכל להחיל עליו באורח ראוי נורמות שידענו והיכרנו. ניסיון כי נעשה ליישם על המחשב והאינטרנט נורמות הידועות לנו משכבר, נִדָּמֶה בעינינו למי שמבקשים להעביר פיל בקוּפָה של מחט. אין פלא בדבר אפוא שיש המבקשים לקבוע כללי-משחק חדשים ושונים לעידן החדש." (ההדגשה שלי – ג.ק.)

בכל מקרה, אין בדעת המערכת הבנקאית לגרום לזעזוע השוק וביקורת על אמצעי התשלום והשינויים האמורים.

הבאתי, על קצה המזלג, אוסף של רשמים ותחושות מהעולם הדינאמי המדהים והמציאות המתהווה איתו וסביבו.  יש רק לקוות שגיבורי מהפיכת האינטרנט לא יקפאו על שמריהם והסקרנות והעניין שליוו את כל העוסקים בנושא זה, ימשיכו לבחון ולו מעט מהנושאים - רק מילה של אזהרה : אלה הם רק קצוות חוטים ואין לדעת לאן הם יובילו...

לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן 

 

 נספח לפרק העוסק ב"אמצעי תשלום"

הטבלה שלהלן מדגימה, ולו "על קצה המזלג", את המצב העגום למדיי של אמצעי התשלום ברשת האינטרנט בישראל, בעזרת הבאת מספר אתרים, ישראליים ואחרים,

 

 

חברה וירטואלית ו/או פיזית

מזומן

שיק

שיק דיגיטלי

כרטיס חיוב

כרטיס אשראי

כסף אלקטרוני

ארנק אלקטרוני

נטאקשן[123]

ו

X

X

X

X

V

X

X

נט-סל[124]

ו +פ

X

X

X

X

V

X

X

מיתוס[125]

ו

X

X

X

X

V

X

X

[126]E-Bay

ו

X

V

V

V

V

V

V

המכרז של המדינה[127]

ו+פ

X

X

X

X

V

X

X

[128]LawData

ו

X

X

X

X

X

X

V

[129]Bdi

ו

X

X

X

X

V

V

V

[130]Amazon

ו

X

X

V

X

V

V

V

לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן

 

טבלת אמצעי התשלום ודוגמאות של אתרים המציעים שימוש באמצעי התשלום.
ביבליוגרפיה

 

חקיקה

 

1.                חוק חתימה אלקטרונית, התשס"א – 2001

2.                חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו - 1986

3.                חוק בנק ישראל, תשי"ד – 1954

4.                פקודת השטרות [נוסח חדש], תשי"ז – 1957.

5.                חוק העונשין, תשל"ז – 1977.

6.                חוק המכר (מכר טובין בין לאומי), תשל"א – 1971.

7.                חוק המחשבים, התשנ"ה- 1995.

8.                תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

9.                Digital Signature Act ( Yuta),1995  

10.            :Uniform Commercial Code

 http://www.law.cornell.edu/ucc/ucc.table.html

 

 

פסיקה

 

1.                ע”א 6821/93 בנק המזרחי נ’ מגדל, פ”ד  מט (4), 221.

2.                 ע"פ 869/81 שניר נ' מ"י, פד"י לח(4), 169.

3.                 רע"פ 16/88 וילדר נ' מ"י, תק-עליון (2) 1257.

4.                 ע"פ 105/51 היועמ"ש נ' פלד, פד"י ו', 783.

5.                 ע"א 1046/90 ברוכיאן נ' כלי פד"י מה(5), 345.

6.                 ע"א 4004/90 אב. לוי קורפ. בע"מ ואח' נ' פולירול בע"מ ואח' פ"ד נ(1), 705.

7.                 ת.א. 090117/99 אקו"ם אג' קומפוזיטורים בע"מ נ' ונדה קרן (לא פורסם).

8.                 ת"א (ירושלים) 25455/98 בן עטר יהודה נ' בנק יהב . תק-של 2001(1), 97.

9.                 ת"פ (י-ם) 3813/99 מדינת ישראל נ' עודד רפאלי, תק-של, 2000 (2), 1091.

10.             US v Taylor, C.A.8 (minn) 1991, 945 f.2d

 לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן

 

 

 

 

ספרות ומאמרים

 

1.                  נ. קוזלובסקי, המחשב וההליך המשפטי (ראיות אלקטרוניות וסדרי דין) (2000)

2.                  אינטרנט בחינוך,  הסוף למידע בחינם?, ג'. הורוויץ ור. ברוך:

 http://www.edu-negev.gov.il/orianit/lnews/247.htm

3.                  ברק וע. פרידמן, כרטיסי חיוב (היבטים משפטיים ומעשיים של כרטיסי אשראי ובנק) (1997).

4.                  ש. לרנר – דיני שטרות,(1999).

5.                  ש. לרנר, המחאת חיובים, דיני חיובים – חלק כללי (1994)

ד. ששון, מ. יפרח וא. שנקר, אשראים דוקומנטריים (מהדורה שנייה, תשנ"ו)

6.                  ש. לרנר, שעבוד נכסי חברה (תשנ"ז) 309.

7.                  ת. גלעד, ההיבטים המשפטיים של מערכת כרטיסי האשראי בישראל (חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ה).

8.                  דו"ח בנושא "חוק ומשפט", www.nfc.co.il

9.                  ש. שרשבסקי, כלל הראייה הטובה ביותר, משפטים ד.

א. הרנון, דיני ראיות (האוניברסיטה העברית, 1979, חלק ראשון)

10.             Gilbert, Evidence (1st ed)

11.             Key dimensions of business to consumer web sites, ' C.Ranganathan, Shobha Ganapathy, I & M 39 (2002).

12.             INTERNATIONAL LAWASSOCIATION, LONDON CONFERENCE (2000), COMMITTEE ON  INTERNATIONAL MONETARY LAW

13.             Micropayments - Requirements and Solutions, 10th January, 2000, Jari Kytöjoki, Vesa Kärpijoki, Department  of  -   Helsinki University of Technology - Computer Science

לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן 

 

 

אתרי אינטרנט

 

1.                  http://www2.gsu.edu/~usgssmx/ecommerce/tsld002.htm.

2.                  http://webpages.shepherd.wvnet.edu/gcoult01/pg1.html

3.                  http://course.com/downloads/mis/biznet/chapter1.html

4.                  http://eye.hooked.net/netvalley/webx.html

5.                  www.nfc.co.il

6.                  http://www.eilat.net/

7.                  www.lawdata.co.il .

8.                  www.kings.co.il

9.                  www.interlaw.co.il 

10.             www.law.co.il

11.             http://www.law.co.il/judgment.htm .

12.             WWW.ITPOLICY.GOV.IL

13.              www.netaction.co.il

14.              http://www.supersal.co.il/netsal/

15.              http://www.mitos.co.il/Book/BookMain.asp

16.              www.ebay.com

17.              http://www.1bid.co.il/jsp/index.jsp

18.              www.bdi.co.il

לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן

 


 


[1] ראה לעניין זה, ת"א (ירושלים) 25455/98 בן עטר יהודה נ' בנק יהב . תק-של 2001(1), 97, בו נעשה שימוש בכרטיס האשראי של התובע בלא רשותו וזאת לאחר שביצע רכישה של מוצר ובעקבות "גיהוץ" כרטיס האשראי, נעשה "שימוש יתר" בפרטים שעל הטופס שגוהץ.

[2] זוהי הסיבה בעטיה החלו להטביע מטבעות. שווי המטבע נקבע על פי כמות המתכת (זהב/כסף) אותה הוא הכיל

[3] כתבה שכותרתה "במוקד הכלכלה – כסף" מתאריך 28.4.02 -  בנק הפועלים, המחלקה הכלכלית (מאתר בשם " nfc")

 [4] ע”א 6821/93 בנק המזרחי נ’ מגדל, פ”ד  מט (4), 221, 567.

[5]  יש הטוענים כי אין זה אינסופי כל עוד לא נוצר הקשר המיוחל עם החלל החיצון.

[6] מהו סחר אלקטרוני ? - http://www2.gsu.edu/~usgssmx/ecommerce/tsld002.htm. ;  סחר אלקטרוני - סקירה - http://webpages.shepherd.wvnet.edu/gcoult01/pg1.html ; עסקים ואינטרנט -  http://course.com/downloads/mis/biznet/chapter1.html .

[7] מדד השפעת האינטרנט - http://eye.hooked.net/netvalley/webx.html.

[8]  כמו : authentication , security , privacy , טרנזאקציות בכסף קטן - micro-payments.

[9] "One Man's Show" –  כפי שמגדירים זאת האמריקנים.

[10] http://www.eilat.net/, "מורה נבוכים למפרסם באתר".

[12] ראה לעניין זה www.kings.co.il  - אתר הימורים, אשר מופעל משרת שלא ממוקם בישראל, אולם ה- DOMAIN ישראלי והוא מופנה אך ורק לישראלים. זוהי פרצה אשר מנסים כל העת לחסום אותה, אולם ללא הועיל עד למועד כתיבת מאמר זה. הטענה היא, כי יש בכך הפרה של סעיף 7 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

[13] http://www.eilat.net/, מורה נבוכים למפרסם באתר

[14] תכונות מרכזיות לאתרי עסק - לקוח (B2C)  ברשת., Key dimensions of business to consumer web sites, ' C.Ranganathan, Shobha Ganapathy, I & M 39 (2002) 457-465.

[15] ת.א. 090117/99 אקו"ם אג' קומפוזיטורים בע"מ נ' ונדה קרן (לא פורסם).

[16] אינטרנט בחינוך,  הסוף למידע בחינם?, ג'יי הורוויץ ורחל ברוך

[17] ראה בסוף מאמר זה טבלה המתארת את שלל אמצעי התשלום המוצעים באתרי אינטרנט שבדקתי מדגמית, כאשר ההשוואה נועדה לתאר את הדלות של אמצעי התשלום באתרים הישראליים, לעומת היצע גדול יותר של אמצעי תשלום באתרים בעולם.

 INTERNATIONAL LAWASSOCIATION, LONDON CONFERENCE (2000), COMMITTEE ON INTERNATIONAL MONETARY LAW [18]

[19] באנגלית -   Medium of Exchange.

[20] הגדרה זו מתבססת על הדין האמריקני, ב- Uniform Commercial Code, sec. 1-201(24), הקוד המסחרי האחיד.

[21] לפי סעיף 30 לחוק בנק ישראל תשי"ד – 1954, ס"ח 192, "הצעת מטבע תהא הילך חוקי בישראל, כדי הסכום הנקוב במטבע".

[22] כאשר הציבור אינו רוחש אמון רב ליכולתו הכלכלית של הממשל, יהיה קשה לרכוש נכסים או שירותים גם בהילך חוקי של המדינה.

[23] בהתעלם מסכנת זיוף.

[25] לעתים מבצע התשלום איננו רוצה להותיר עקבות של תשלומו.

[26] המדובר במקרים של הלבנת הון. קיימת גם בעיה של זיוף שטרות כסף. בשטרות משלבים אמצעים שונים שנועדו להקשות על הזיוף, כמו סימני מים ופסי מתכת.

[27] ש. לרנר – דיני שטרות, תשנ"ט-1999, 27. (להלן: "דיני שטרות")

[28] ההגדרה מצויה בסעיף 84 לפקודת השטרות [נוסח חדש] תשי"ז – 1957.

[29] נראה כי הוא המקבילה לשטר הערבות שאנו מכירים, בו אדם ערב להחזר הלוואה של חברו.

[30] סעיף 3(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] תשי"ז – 1957.

[31] שם, סעיף 73 (א).

[32] כתבה שכותרתה "במוקד הכלכלה – כסף" מתאריך 28.4.02 -  בנק הפועלים, המחלקה הכלכלית (מאתר בשם www.nfc.co.il).

[33] ראה סעיף 22 (א) לפקודת השטרות.

[34] דיני שטרות, 30.

[35] ראה: ש. לרנר, המחאת חיובים, דיני חיובים – חלק כללי (העורך ד' פרידמן, 1994)  29 – 23.

[36] ד. מ' ששון, מ. יפרח וא. שנקר, אשראים דוקומנטריים (מהדורה שנייה, תשנ"ו) 55 – 53.

[37] או אשראי דוקומנטרי.

[38] התשלום ליצואן מתבצע באמצעות בנק אחר הפעיל בארצו של היצואן. בנק זה עשוי להיות בנק מודיע בלבד, קרי – צינור להעברת מסמכים וכספים בין הבנק לבין היצואן, או בנק מאשר, המתחייב גם הוא לשלם ליצואן את הסכום הנקוב במכתב האשראי. במקרה האחרון, היצואן נושה בשני הבנקים, והבנק שהוציא את מכתב האשראי מתחייב לשפות את הבנק המאשר, אם הלה יידרש לשלם ליצואן את הסכום הנ"ל.

[39] החזקת הבנק בשטר המטען משכללת את המשכון כלפי נושים אחרים. ראה: ש. לרנר, שעבוד נכסי חברה (תשנ"ז) 309.

[40] על העסקה ביניהן חל חוק המכר (מכר טובין בין לאומי) תשל"א – 1971.

[41] ע"א 4004/90 אב. לוי קורפ. בע"מ ואח' נ' פולירול בע"מ ואח', פ"ד נ(1) 705.

[42] לניתוח המבנה המשפטי של כרטיס האשראי, ראה : ת. גלעד, ההיבטים המשפטיים של מערכת כרטיסי האשראי בישראל (חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ה) 42 – 29.

[43] תשמ"ו – 1986. חוק זה הינו חוק צרכני, הקובע מספר הסדרים שנועדו להגן על האינטרסים של הלקוח, ומוסיף כי תנאי הנוגד הסדרים אלה, לא יהא תקף (סעיף 14 לחוק).

[44] כידוע, כיום כל עסקה המבוצעת באמצעות כרטיס האשראי נושאת בעמלת חיוב מסוימת גם כלפי הלקוח. על כן, אין ההסדר הנוכחי כפי שהיה כתמול שלשום – ללא עלות כלשהי.

[45] בתקופה האחרונה הוחל בהנפקת כרטיסי חיוב בישראל (דוגמת כרטיס "ישראכרט דירקט")

[46] מיקרו-תשלומים ואף נאנו-תשלומים.

[47] לעניין זה ראה: ת. גלעד, ההיבטים המשפטיים של מערכת כרטיסי האשראי בישראל, 7 – 3.

[48] לדוגמא: ישנן חברות מסחריות, לרוב אינטרנטיות, אשר מאפשרות קניית תוכנות ומידע המועבר אליהן דרך האינטרנט, כגון: חברת LAWDATA, המאפשרת לקהל עורכי הדין רכישת פסקי דין בנושאים מסוימים.

לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן

[49] ראה ספרם של א.ברק וע. פרידמן, כרטיסי חיוב (היבטים משפטיים ומעשיים של כרטיסי אשראי ובנק), 343-349. (להלן: "כרטיסי חיוב")

[50] כתבה שכותרתה "במוקד הכלכלה – כסף" מתאריך 28.4.02 -  בנק הפועלים, המחלקה הכלכלית (מאתר בשם " nfc").

[51] ובין היתר, כרוך בנשיאה בעלויות השוטפות של האשראי ללקוחות, הנפקת כרטיסים מעקב אחרי עסקאות  "חשודות", תפיסת זיופים, גניבות וכו'.

[52] לעניין זה, ראה פרק הצפנת מידע.

[53] לקוח מתוך מאמר באינטרנט, מאתר www.interlaw.co.il  - מאמר/כתבה שכותרתה "אמצעי תשלום (כרטיסי חיוב וכרטיסי אשראי) עו"ד גיל בריצמן"

[54] הרשאה לחיוב - בה גובה הסכום נקבע על-ידי המקבל.

[55] Micropayments - Requirements and Solutions, 10th January, 2000, Jari.Kytojoki@hut.fi, Vesa.Karpijoki@hut.fi  Jari Kytöjoki, Vesa Kärpijoki, Department  of  -   Helsinki University of Technology - Computer Science

[56] MICROPAYMENTS

[57] לדוגמא, אגורה אחת על מידע בנושא מסויים.

[58] ת"א (ירושלים) 25455/98 - בן עטר יהודה נ' בנק יהב . תק-של 2001(1), 97.

[59] אשר ניתן לכנותה ל"עולם הוירטואלי" לעומת העולם הפיזי, האמיתי.

[60] אשר לרוב מוגן בפרוטוקול אבטחה מתאים, כגון SSL או SET, אולם, אמצעי האבטחה הללו מותנים באישור חברות האשראי ו/או החברות המנפיקות את אמצעי התשלום השונים.

[61] כאמור, אמצעי אבטחה יכול להיות כל אמצעי אשר יאושר על ידי חברות האשראי בישראל ובעולם.

[62] סקירת ספרות בנושא:  תכונות מרכזיות לאתרי עסק - לקוח (B2C)  ברשת. Key dimensions of business to consumer web  sites, C.Ranganathan, Shobha Ganapathy , I & M 39 (2002) 457-465, דרך נוספת בה נוקטים אתרים רבים, היא אספקת שם משתמש וסיסמה ללקוחותיהם, המשמשים אותם בעת הכניסה לאתר.

[63] כרטיסי חיוב,  343-349.

 לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן

[64]כרטיסי חיוב, עמ' 250.

[65] U.S v Taylor, C.A.8 (minn) 1991, 945 f.2d 1050

[66] הסעיף, כפי שהוא מופיע בחוק, הינו "(א) הנוטל או המחזיק כרטיס חיוב שלא בהסכמת לקוח, בכוונה להשתמש בו או לאפשר לאחר להשתמש בו, דינו - מאסר שלוש שנים.(ב) הנוטל או המחזיק כרטיס חיוב שלא בהסכמת הלקוח, חזקה שהוא מתכוון להשתמש בו או לאפשר לאחר להשתמש בו, זולת אם הוכיח הצדק סביר לנטילה או להחזקה כאמור."

[67] פתרון תחיקתי מקיף לגניבת מידע ממערכות מחשב נעשה לראשונה בחוק המחשבים התשנ"ה- 1995, שקובע בסעיף 4, כדלקמן:

"החודר שלא כדין לחומר מחשב הנמצא במחשב, דינו – מאסר שלוש שנים".

[68] כדוגמת SSL- Secure Socket Layer ו- - Secure Global Server SGC  - פרוטוקול SSL זוהי טכנולוגיה שפותחה על ידי חברת NETSCAPE ופרוטוקול זה מאפשר הצפנת מידע, זיהוי שרת, אמינות המידע ואפשרות לזיהוי הלקוח ע"י קישור TCP/IP. מכיוון ש SSL מובנה ברוב הדפדפנים ושרתי האינטרנט, התקנה פשוטה של התעודה מפעילה את פונקצית ה SSL. פרוטוקול SGC  - תעודה דיגיטלית Global Server כוללת הצפנה בחוזק 128 ביט, ההצפנה החזקה בעולם הקיימת בדפדפני Netscape ו Microsoft הן בגרסאות האמריקאיות המקומיות והן בגרסאות הייצוא. פרוטוקול SET פרוטוקול זה נועד לשלב בין כרטיסי אשראי ושיקים לבין הטכנולוגיות הנלוות, בעזרת ניהול תעבורת כספים באמצעות הצפנה וחתימות דיגיטליות. פרוטוקול זה משותף לחברות האשראי הגדולות בעולם וכן על ידי ענקי התוכנה, מייקרוסופט, נטסקייפ, וריסיין (Verisign -  אשר נחשבת כמספר אחד בעולם בתחום ההצפנה הדיגיטלית ומתן חתימות דיגיטליות ברחבי הרשת) ו- RSA.

[69] חתימה זו היא המקבילה של האלף החדש לחתימה באמצעות ניר על גבי מסמך מודפס: החתימה הדיגיטלית מזהה את החותם ומגלה את גמירות דעתו להתקשר ביחסים משפטיים מחייבים. לנוכח חשיבותה הבלתי-מעורערת של ההצפנה, מפתיע לגלות שהשימוש בה בלא רישיון מהווה בישראל עבירה פלילית שעונשה שלוש שנות מאסר.

[70] מאת עו"ד חיים רביה, הצפנה וחתימות דיגיטליות, פסק-דין דיגיטלי,  פורסם ב- 1.1.99 באתר האינטרנט www.law.co.il

[71] השופט כהן הוא בעל ידע רחב במחשבים בכלל ובאינטרנט בפרט. אשר על כן, לא הסתפק בהכרעת דין מודפסת, אלא הכין גם גרסה אינטרנטית לגזר הדין בשפת הטקסט המקוון - היא השפה שבה נכתבים עמודים בממשק הגרפי של האינטרנט). ההחלטה ניתנת לפיכך לפרסום ברשת. ואמנם, פסק הדין פורסם בכתובת  http://www.law.co.il/judgment.htm .

[72] ע”א 6821/93 בנק המזרחי נ’ מגדל, פ”ד  מט (4), 221, 567.

[73] ת"פ (י-ם) 3813/99 מדינת ישראל נ' עודד רפאלי, תק-של, 2000 (2), 1091.

[74] אולם, כאמור, המשפט "אף פשע אינו מושלם" או "אף פושע אינו חכם מספיק, לשמחתנו" הוא התיאור הנכון למקרה זה והעקבות האלקטרוניים שהושארו במקום על ידי החודר למערכת,חשפו את זהותו ואת מעשיו.

[75] אשר נקרא "מפתח ציבורי" (Public Key).

[76] אשר נקרא "מפתח פרטי" (Private Key).

[77] משלוח דואר אלקטרוני

[78] בן-זוגו של המפתח הציבורי ששימש בהצפנה.

[79] כגון שמסר אותו לידי צד שלישי, או שהכונן הקשיח במחשבו קרס מבלי שגיבה קודם את המפתח.

[80] באופן דומה, מוצפנים פרטי כרטיס האשראי בדרכם ממחשב המשתמש לחנות הווירטואלית שבה קנה זה עתה ספר או תקליט.

[81] אם היה חותם באמצעות המפתח הציבורי יכול היה כל אחד לחתום על המסמך בשמו.

[82] כך ניתן לחתום באמצעות האינטרנט על חוזים מסחריים מבלי להיטלטל למפגשי חתימה ברחבי תבל, ומבלי לשלוח את המסמכים בדואר פיסי מיבשת אחת לשניה.

[83] החוק המתקדם ביותר הוא ה-  Digital Signature Act  של מדינת יוטה, שנכנס לתוקף כבר ב- 1 במאי 1995.

[84] כגון: חברת מחקר אלגוריתמים בע"מ, אליראו בע"מ, קומדע בע"מ ואחרות.

[85] בהרצאה, שנשא ב- 7 בינואר השנה בפני כנס השנתי של איגוד האינטרנט הישראלי, ציין עו"ד ירון להמן כי למעלה ממאה הוראות שונות המחייבות הגנה על סודיות המידע מצויות בדין הישראלי.

[86] למרות, שכאמור, החוקים השונים בעניין זה אוסרים סוגים שונים של הצפנות, אשר עם השינויים הטכנולוגיים אינם תואמים ו/או משתלבים עם הוראות החוקים האוסרים הצפנה.

[87] ק"ת התשל"ה, עמ' 45; התש"ם עמ' 1413; התשמ"ה, עמ' עמ' 114; התשנ"ב עמ' 1299

[88] לפי סעיף 1 לצו זה, המנהל מוגדר כ"מי ששר הבטחון מינהו להיות מנהל לענין צו זה." למיטב ידיעתנו, המנהל היום הינו גורם מקצועי במפקדת קצין קשר ואלקטרוניקה ראשי.

[89] ק"ת התשל"ה, עמ' 46; התשמ"ה, עמ' 114

[90] ק"ת התשל"ז, עמ' 1962; התשל"ט עמ' 1906; התשמ"ה, עמ' 114

לחזרה לראש הדף - אנא לחץ כאן

[91] ראה את התוספת לצו, על פי התיקון בק"ת התשמ"ה, עמ' 114, אשר מאמץ את הגדרת המונח "אמצעי הצפנה" מתוך אכרזת הפיקוח על מצרכים ושירותים (עיסוק באמצעי הצפנה), התשל"ה - 1974.

[92] לפחות בכל הנוגע לשימוש בהצפנה, לא ניתן לאכוף עוד את הוראותיו.

[93] לדוגמא: שליחת דוא"ל של עו"ד ללקוחו, תוך הצפנתה של ההודעה מכוח חסיון עו"ד- לקוח.

[94] החוק מורה, כי "מי שפעל בעניין הטעון רשיון או היתר על פי חוק זה, ללא רשיון או היתר בני תוקף; דינו מאסר שלוש שנים".

[95] עו"ד להמן ציין אפוא בהרצאתו, בכנס בפני איגוד האינטרנט הישראלי, בצדק, כי הגיעה העת לשנות את הדין בעניין זה.

[96] משרד האוצר - אגף החשב הכללי, ועדת האינטרנט הממשלתית, WWW.ITPOLICY.GOV.IL.  סקירה מקוצרת - קוד הצופן : 26/11/97  תאריך עדכון:27/11/97, בריאן ניגאן, איציק ירחי.

[97] אין לנו מידע על היקף שימוש זה, ובאיזה מידה השימוש נעשה על פי היתר כדין.

[98] נ. קוזלובסקי ,המחשב וההליך המשפטי (ראיות אלקטרוניות וסדרי דין), עמ' 331. (להלן:"המחשב וההליך המשפטי")

[99] המחשב וההליך המשפטי, עמ' 335.

[100] ראה בפרק: הצפנת מידע.

[101] אשר נחשב כהצפנה שקשה מאוד לפצחה.

[102]  נקרא גם באנגלית pki (public key indicator).

[103] דו"ח בנושא "חוק ומשפט"

[104] Registration Authority.

[106] בספרו של נמרוד קוזלובסקי, "המחשב וההליך המשפטי", עמ' 159.

[107] ציטוט מ – Gilbert, Evidence, 1st ed., 4,  המאוזכר במאמרו של שלמה שרשבסקי "כלל הראייה הטובה ביותר" משפטים ד, 382. (להלן: כלל הראייה הטובה ביותר")

[108] כלל הראייה הטובה ביותר, 383.

[109] לעניין זה, ראה ע"פ 869/81 שניר נ' מ"י, פד"י לח(4), 169, 203 (להלן: "פרשת שניר").

[110] כמו כן, במסמך המקורי ישנן תכונות מיוחדות ובכללן טיב הנייר, מצב המסמך, הכתב המקורי ועוד תכונות שהן בבחינת מידע נוסף אודות המסמך, אשר נמנעת מבית המשפט לקבלת ראייה משנית. ראה גם א. הרנון, דיני ראיות (האוניברסיטה העברית, תשל"ט – 1979, חלק ראשון), 147.

[111] כפי שנאמר על ידי כב' הנשיא שמגר בפרשת שניר בעמ' 224 : "הוא שנאמר ב- Model Code, לפיו, כלל הראייה הטובה ביותר הוא עיקרון של סדר העדפה ולא כלל של פסילת ראיות. יש כאן, איפוא, במידה רבה, ביטוי נוסף לכלל המתמיד בדיני ראיות, לפיו עוברים ממבחני הקבילות הפורמליים אל עבר מבחני המהימנות".

[112] ראה לעניין זה רע"פ 16/88 וילדר נ' מ"י, תק-עליון 88 (2) 1257. במקרה שהושמד המקור, קיבל בית המשפט פלט של מחשב שהיה ראייה משנית כראייה במסגרת החריג לכלל הראייה הטובה ביותר.

[113] במקרים בהם הצגת מקורו של מסמך כרוכה בקשיים מיוחדים או שאינה מעשית, יוותר בית המשפט על הבאתו, אפילו כשהוא בנמצא, כמו מצב של קיר או מצבה בהם רשום "המסמך" (ע"פ 105/51 היועמ"ש נ' פלד, פד"י ו' 783, 788 וגם ע"א 1046/90 ברוכיאן נ' כלי פד"י מה(5) 345, 351.

[114] תקנה 170 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, מאפשרת מבעל דין לדרוש מבעל הדין השני להציג מסמכים שברשותו ובשליטו בכל עת.

[115] הזהות, מעיקרם של דברים, בין פלטי מחשב, בינם לבין עצמם, לעניין צורתם הפיזית, אל לה להטעותנו. הפלטים אמנם, צורה דומה להם, אך עבודת המחשב ששימשה בבסיסם יכולה להיות שונה מאוד מפלט לפלט. השוני בין הפלטים, יכול שיהיה בסוג הפעולה שביצע המחשב: אחסון, עריכה, עיבוד או יצירה של מידע.

[116] אולם, הדבר מצריך מיני תנאים שונים, אשר ישנו קושי ב"לעבור את המשוכה" הנדרשת לקיומם.

[117] המחשב וההליך המשפטי, עמ' 247.

[118] המחשב וההליך המשפטי, עמ' 280

[119] תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984

[120] תוך הפעלת סנקציות כנגדן, וזאת, רק לגבי דברים אשר מהווים בגדר פגיעה בשלום הציבור. כמובן, שיש מקום לאסור את הפעלת אותם אתרים, באמצעות ספקי השירות, המאפשרים את העלאת האתרים אל הרשת, תוך הפעלת איזונים ובלמים על מנת לא לפגוע בחופש הביטוי במובנו הרחב, כפי שהוא מתבטא על רשת האינטרנט

[121] כרטיס צבירה / ארנק אלקטרוני / כסף אלקטרוני.

[122] דברי הקדמה של השופט מישאל מחשין בספר המחשב וההליך המשפטי, עמ' ו'.

 

 




עמוד הבית | אודותינו / תחומי עיסוק | שאלות ותשובות | חוקים ומאמרים | קישורים | צור קשר
Created by Natali Geller